עבודת הכהן הגדול ביום כיפור

…בצאתו היה הכבוד כפליים, כי כל העם אשר בירושלים היו עוברים לפניו ורובם באבוקות של שעווה לבנה דולקות וכולם לובשים בגדי לבן וכל החלונות מעוטרות ברקמה ומלאות נרות. וספרו לי הכהנים כי הרבה מהשנים לא היה כהן גדול יכול להגיע לביתו קודם חצות הלילה מפני דוחק העם העובר וריבוי הגדול, שאף על פי שהיו כולם מתענים, לא היו הולכים לבתיהם עד יראו אם יוכלו להגיע לנשק ידי הכהן הגדול. וביום שאחריו היה עושה סעודה גדולה ומזמן לאוהביו וקרוביו ויום טוב היה עושה לפי שיצא בשלום מן המקדש.

אחר זה היה מצווה לצורף יעשה לוח מזהב ויפתח בה זה הלשון אני פלוני כהן גדול בן פלוני הכהן גדול שמשתי בכהונה גדולה בבית הגדול והקדוש לעבודת מי ששכן שמו שם והיה זה שנת כך וכך ליצירה מי שזכני בעבודה זו הוא יזכה בני אחרי לעמוד לשרת לפני ה'.

(בן וירגא, שלמה. שבט יהודה. ווארשא: דפוס א' גלינקא, תרס"ב)

לשכת הגזית – שם הייתה סנהדרין גדולה של ישראל יושבת, ודנה את הכהונה. שכל כוהן שנמצא בו פסול – לובש שחורים ומתעטף שחורים, ויוצא והולך לו, ושלא נמצא בו פסול – לובש לבנים ומתעטף לבנים, ונכנס ומשמש עם אחיו הכוהנים. ויום טוב היו עושין, שלא נמצא פסול בזרעו של אהרון, וכך היו אומרין: ברוך המקום ברוך הוא, שלא נמצא פסול בזרעו של אהרון.

(משנה, מסכת מידות פרק ד', משנה ח'.)

מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו… חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם באבוקות של אור שבידיהן, ואומרים לפניהן דברי שירות ותשבחות. והלווים בכינורות ובנבלים ובמצלתיים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר, על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים, כנגד חמשה עשר שיר המעלות שבתהילים, שעליהן לויים עומדין בכלי שיר ואומרים שירה. ועמדו שני כהנים בשער העליון שיורד מעזרת ישראל לעזרת נשים, ושתי חצוצרות בידיהן…

(משנה סוכה פרק ה)

כיצד מעלין את הביכורים? כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעיר של מעמד ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסין לבתים, ולמשכים היה הממונה אומר: 'קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלוקינו', הקרובים מביאים התאנים והענבים, והרחוקים מביאים גרוגרות וצמוקים, והשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו, החליל מכה לפניהם עד שהגיעו קרוב לירושלים. הגיעו קרוב לירושלים, שלחו לפניהם ועטרו את בכוריהם. וכל בעלי אומניות שבירושלים עומדים לפניהם ושואלין בשלומם: 'אחינו אנשי המקום פלוני באתם לשלום'. החליל מכה לפניהם [והוא החליל אשר מצאנוהו כבר בספר ישעיהו], עד שמגיעין להר הבית. הגיעו להר הבית, אפילו המלך אגריפס נוטל הסל על כתפו ונכנס עד שמגיע לעזרה. הגיע לעזרה ודברו הלווים בשיר "ארוממך ה' כי דלתני ולא שמחת אויבי לי".

(משנה, ביכורים פרק ג)

"בזמן שבית המקדש היה קיים היינו נקיים מעוונות, כמו שכתוב 'צדק ילין בה' ופירש רש״י, כי תמיד של שחר היה מכפר על עברות של לילה ותמיד של בין הערבים היה מכפר על עבירות של יום. כי ישראל עם קדוש, לפי גודל רוחניותם ודקותם אין יכולין לישא עליהם המשא של עוון אפילו יום אחד, על כן אנו צריכין את הבית המקדש שיכפר עלינו בכל יום".

(ליקוטי מוהר"ן ב ז)

"יש אומרים של'שנה הבאה בירושלים הבנויה' יש יותר עומק כשאתה בגולה. גם אני, בלילות הארוכים של בית הסוהר, בליל פסח שאלתי את עצמי: נו, וכשאגיע לירושלים, מה הלאה? איזה משמעות תהיה למילות ההגדה שם, בארץ ישראל? והנה אני בירושלים ועדיין אומר באותה כוונה שבלב ובאותה עוצמה של תקווה ותפילה: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". כי ירושלים הבנויה, בית המקדש, זה הסנהדרין, זה חיים יהודיים מלאים. דווקא כאן, מאז עליתי, אני רואה ומודע יותר לחסרונות ולעיכובים שבחיינו. דווקא כאן אני מבין יותר את התוכן הרוחני, לא הפיזי, לא הגיאוגרפי, של השאיפה לירושלים הבנויה ובליל הסדר אני מסוגל להגיד את המילים האלה מתוך תפילה עמוקה בלב, שגם אני אוכל לתרום את חלקי בבנייתה של ירושלים זו, שהלוואי ותיבנה במהרה". (יוסף ביגון)