ברוכים הבאים

ודאי מוכרת לכם הסיטואציה הבאה- ישב"צ כולם גמורים ומתים ללכת הביתה. הקומונרית: טוב, מי לוקח עליו את האחריות לדאוג לשטיפת סניף? "קול דממה דקה" איזה מילה מפחידה "אחריות", "עול"- מי צריך את זה? שמישהו אחר יעשה את זה במקומי, למה דווקא אני?! אני רק אמשיך להתלונן שהסניף לא נקי ואיך אפשר להעביר פעולות ככה?! ביחידה זו נבקש להבין כי האחריות על החיים שלנו היא שלנו בלבד ולא של אף אחד אחר, ולכן הנטייה שלנו לפזול הצידה ולחפש מי יעשה את האחריות במקומנו היא נטייה שכדאי למגר בשבט בכלל ובחיינו הפרטיים בפרט.

בפעולה הקודמת הכרנו את הכוחות שיש בנו. בפעולה הזו נרחיב עוד על כוח השמחה. אחת הדרכים לפתח את כוח השמחה היא ללמוד להכיר טובה על הדברים הטובים בחיים. בכל יום אפשר למצוא משהו לשמוח בו ולהודות למי שאחראי לדבר המשמח הזה.

לפני שהתחלנו לעסוק בארץ כבר עסקנו בעם ובתורה, והפעולה הזו תחבר בין שלושת היסודות האלה – תורת ארץ ישראל כמחברת דווקא בין הארץ ובין העם. דווקא כשעלינו לכאן לארץ התחילה להתקיים בנו תורה אחרת, של שייכות לציבור, של נתינה לאחר ולעם. התקבצנו מהגלות הארוכה והקמנו מדינה- כשאנחנו כאן, במדינתנו אנחנו חיים את תורתה של ארץ ישראל שגדלה ומתבססת יחד אתנו והיא מחייבת אותנו באחריות גדולה כלפי המדינה והסובבים אותנו.

פעולה זו היא הפותחת בנושא ארץ ישראל ועוסקת בייחודיותה של הארץ ובמתיקותה, ובזכותנו לחיות בדור החווה את התחדשות ארץ ישראל. בשבוע של תקומה וחיבור למדינה האהובה שלנו, אנו זוכים לחיות בדור של התחדשות החיים בארץ - זו זכות ושמחה גדולה לחזור לארצנו ולבנות בה מדינה.

חסידות ומוסר, ספרדים ואשכנזים, קו וגוש, הלכה ואמונה, מחמירים ומקלים, פשט ודרש… מה מתוך זה שייך לתורת ישראל? או שאולי כל הסגנונות הללו שייכים לתורה אחת?!

איך מחברים את החניכים לעומק של המצוות? בכל מצווה, הלכה ופרט שאנו מקיימים מסתתרת משמעות עמוקה וחיה. המצוות אינן רק מנהג, אלא חלק בלתי נפרד מתורת חיינו. בפעולה זו נעסוק בהגדלת התורה ונחבר את החניכים לעולם המצוות. דרך התבוננות במצוות קידוש בשבת, החניכים יבינו את הכוח והחיוניות שבכל פרט בהלכה.

אנחנו מאמינים שהתורה אינה רק לימוד שכלי המשפיע על הידע שלנו אלא גם עיסוק תמידי המשנה את חיינו בכל הרבדים. בפעילות הזו אנחנו רוצים להפגיש את החניכים עם דמויות החוות את התורה כעיסוק כזה, ומתוך כך להגיע עמם לבירור ההבנה הזו.

בפעולה זו נעסוק באיך להרגיש את עם ישראל בתוכי ממש? איך לחוש את הציבור, הכאב והשמחה של כל אחד ומה זה יעשה אם נחיה כך. זו פעולה אחרונה כחלק מהנושא עם ישראל.

הפעולה שלנו היא השנייה בנושא עם ישראל. בפעולה הקודמת עסקנו בשאלה הבסיסית במה מתבטא הקשר שלי אל העם. בפעולה זו נעסוק ברובד נוסף בנושא זה – האם אנחנו באמת אוהבים את העם שלנו? האם זה כל כך פשוט כמו שזה נשמע? - לומדים יחד מתורת הרב קוק בדף לימוד, פעולה וסרטון.

פעולה זו היא הפעולה הפותחת בנושא עם ישראל. נעסוק בפעולה בשאלה הבסיסית והראשונה – במה מתבטא הקשר שלי לעם? מה אני מחמיץ כשאני לא קשור לעם שלי? בשתי הפעולות הבאות נעסוק ברבדים נוספים בקשר לעם - לומדים יחד מתורת הרב קוק בדף לימוד, פעולה וסרטון.

משפט של גדול הוגי הדעות אומר ש"ענקים הם כמו בצל, לבצל יש שכבות, גם לענקים יש שכבות, לכולנו יש שכבות" (שרק). גם למציאות יש שכבות, שכבות שמסתירות את נקודת הקודש של המציאות. בפעולה הקרובה נגלה יחד את הקודש שמוסתר בתוך החול. לומדים יחד מתורת הרב קוק בדף לימוד, פעולה וסרטון.

סיפור? שיר? סרט טוב? מאכל משובח? טיול? גשם? שקיעה יפה? מה הדרך להרגשת קרבת א-לוהים? בלימוד והפעולה הבאה ננסה למצוא את הקב"ה במציאות, ונגלה שלמעשה הדבר לא קשה כפי שנראה במבט ראשון. "האלהות העליונה, שאנו משתוקקים להגיע אליה, להבלע בקרבה, להאסף אל אורה, ואין אנו יכולים לבוא למדה זו של מלוי תשוקתנו, יורדת היא בעצמה בשבילנו אל העולם ובתוכו" - לומדים יחד מתורת הרב קוק בדף לימוד, פעולה וסרטון.

מגדילים את התנועה בדרכו של הקרב קוק – פסקה ראשונה: תתעורר! הוצאת כל הכוחות שיש בעולם מן הכוח אל הפועל כדי את להביא גאולה לעולם. "צריכים לעורר את תחית ישראל בכל הכוחות המכונסים באומה" - לומדים יחד מתורת הרב קוק בדף לימוד, פעולה וסרטון.

יום האחדות נוסד על ידי משפחות פרנקל, שער ויפרח לזכר בניהם נפתלי, גיל-עד ואיל הי"ד, מתוך רצון לשמר ולהרחיב את תחושת האחדות הגדולה שפיעמה בעם ישראל אחרי החטיפה והרצח של שלושת הנערים. בפעולה זו נבין את כוחה של האחדות ואת יכולות השפעתה, ניחשף לסיפורי אחדות בין לוחמים מהתקופה האחרונה ונברר את הצורך בחיבור בין אנשים ובין קהילות.

החופש הגדול מביא איתו המון זמן פנוי, וטבעי שחלק גדול ממנו נעביר מול המסכים. מצד אחד, הטלפון הוא כלי מדהים – הוא מאפשר לנו לשמור על קשר, לשחק יחד, ללמוד דברים חדשים וליהנות. מצד שני, המרחב הדיגיטלי טומן בחובו גם צדדים פחות יפים, כמו הפצת שמועות ופגיעה חברתית. בפעולה הקרובה –  נבין איך גולשים באחריות ומשאירים את המסכים מקום בטוח עבור כולנו.

החופש הגדול מזמן לנו שעות של זמן פנוי – זמן שכולו בחירה. אפשר לנצל אותו לטיולים, למפגשים עם חברים וללמידת דברים חדשים. אבל במקרים רבים הטלפון פשוט שואב אותנו, תחושת הזמן אובדת, ואנחנו מוצאים את עצמנו מול המסכים הרבה יותר משתכננו. בפעולה ננסה להציע רעיונות כיצד גוברים על האתגר הזה ומנצלים טוב יותר את הזמן שלנו בחופש.

בחופש החניכים עלולים למצוא את עצמם עמוק בתוך קבוצות הווצאפ השבטיות והכיתתיות. ברשת חברתית קל מאוד לשתף בלי לחשוב, לכתוב מילה פוגעת, להפיץ שמועה או לשתף פעולה עם חרם ושיימינג, זאת כיוון שאנו לא רואים את העיניים של האדם מהצד השני. בפעולה זו נעזור לחניכים להבין את הכוח של המילים ברשת ולקחת אחריות על המרחב החברתי הדיגיטלי כדי ליצור גם שם שיח מכבד בו אף אחד לא ייפגע חלילה.

בחופש הגדול הגבולות מטושטשים, והמסכים למיניהם, כמו הסמארטפון, הטלוויזיה והמחשב, עלולים לתפוס בקלות את מרכז היום. הגלילה האין-סופית והצפייה הרציפה ממכרות ויוצרות אשליה של כיף בזמן שהחיים האמיתיים ממתינים מחוץ למסך. בפעולה זו נעזור לחניכים לעצור ולהתבונן על הרגלי המסך שלהם ונעניק להם כלים מעשיים להחזרת השליטה לידיים שלהם, כדי שהם ינהלו את המסכים ולא המסכים ינהלו אותם.

פעולה על החשיבות של הקשר בין החניכים בשבט לתקשורת של השבט ולהתקדמות שלו.

בחודש שבט בחרנו לעסוק בנושא ארץ ישראל. נתחיל מהבסיס, מהבטחת ה' לאברהם "לזרעך אתן את הארץ הזו", נכיר את סביבת היישוב שלנו ואת מקומו במפת הארץ ונחזק בדרך חווייתית את הקשר של החניכים לארץ ישראל.

בחודש תמוז מתחילים שלושת השבועות, תקופה שעם ישראל אבל בה על חורבן בית המקדש. חכמים לימדו אותנו כי בית המקדש חרב בגלל שנאת חינם, ובפעולה זו נתמקד בתיקון, באהבת חינם. נראה לחניכים כי אהבת חינם היא הבסיס והתנאי לאחדות האמיתית. כאשר אנחנו באחדות ופותחים את הלב, אפשר לראות איך מתקיימים דבריו של הרב קוק "ודור יקום וחי ישיר ליופי וחיים".

בפעולות הקודמות עסקנו בחיבור לחברה החרדית כדי לחזק את האחדות בעם ישראל. בפעולה זו נכיר לעומק את הערכים המרכזיים בציבור החרדי כדי להגביר אצל החניכים את ראיית הטוב ולבסס את המכנה המשותף בינינו לבינם.

עם ישראל הוא עם אחד, ואנחנו בתנועה רוצים לחזק את האחדות בתוכו. בהמשך לפעולה הקודמת, שדיברה על הקשר בתוך העם, נרצה בפעולה הזו לקחת את הקשר צעד קדימה. להכיר קבוצה נוספת בעם שלנו בלי לשפוט אותה שיפוט חיצוני ושטחי. בפעולה זו נכיר לעומק את האוכלוסייה החרדית.

"את אחיי אנוכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (בראשית לז, טז). כולנו מכירים את סיפור יוסף ואחיו. כולנו יודעים לתמוה על השבטים שהתנכרו לאחיהם. אך האם גם אנחנו מתנהגים כך לפעמים? מתנכרים לחלקים מסוימים בעם? לא מבינים את החשיבות שבאחדותנו? האם אנו מבינים שכל חלקי העם הם אחינו ובשרנו, ועלינו לבקש את החיבור איתם? בפעולה זו נעסוק בקשר החזק והעוצמתי של עם ישראל ונבקש ליצור חיבור בין חניכינו לבין אוכלוסיות שונות בעם

פעולה ראשונה במערך אחריות בתוכנית דרור לשבט החדש

החל מי"ז בתמוז ועד תשעה באב, היום שנחרב בו בית המקדש, אנו נכנסים לשלושה שבועות של אבל על החורבן. תקופה זו מזמנת אותנו להתבונן על החורבן וללמוד ממנו, לעצור, לחשוב ולבחור מתוך התבוננות וראייה מחודשת: במה אנחנו יכולים להתנהג אחרת?

בפתחם של שלושת השבועות בהם חרב בית המקדש על שנאת חינם, נרצה להעמיק ולעזור לחניכים לסגל נקודת מבט של אדם שרואה את מה שקורה סביבו.

בחופש הגדול יש לחניכים המון זמן פנוי שבו הם מנהלים את עצמם. חודש תמוז הוא הזדמנות ללימוד יישום נכון של ניהול הזמן והאחריות שכרוכה בזה. בפעולה זו ילמדו החניכים על כמה היבטים של אחריות.  

אנחנו מאמינים שהתורה אינה רק לימוד שכלי המשפיע על הידע שלנו אלא גם עיסוק תמידי המשנה את חיינו בכל הרבדים. בפעילות הזו אנחנו רוצים להפגיש את החניכים עם דמויות החוות את התורה כעיסוק כזה, ומתוך כך להגיע עמם לבירור ההבנה הזו.

אחד האיברים המצחיקים הקיימים בגופו של האדם הוא הפופיק, ובשפה יותר גבוהה- הטבור. למה מצחיק? כי האמת היא שאין לו שום משמעות רפואית כיום, הוא בסה"כ צלקת שנמצאת אצל כולנו ומזכירה לנו שפעם כשהיינו ממש ממש קטנים צמחנו וגדלנו בבטן של אמא שלנו. הקשר שלנו להורים שלנו הוא אחד הקשרים שאנחנו לוקחים כמובנים מאליהם. העובדה שאמא מבשלת לנו אוכל כל יום, מכבסת ומגהצת לנו את הבגדים, אבא עובד קשה כדי לשלם את הלימודים  שלנו ואת הוצאות המחיה- נתפסת אצלנו כברורה מאליה, ובד"כ אלה מלאכות שאנחנו אפילו לא יודעים להגיד עליהם "תודה". ביחידה זו נבקש לפתח בחניכים את רגש הכרת התודה כלפי ההורים ולפתח בהם את היכולת לראות ולשים לב למעשים הבנאליים הללו שכמעט כל הורה עושה עבור ילדיו ולרוב לא זוכה מהם למילה של תודה.

"אבא שלי כעס עליי הבוקר שלא לקחתי את האחים הקטנים שלי לגן. אז מיד פתחתי לו את הקיצור שולחן ערוך בסימן קכ"ו, והראיתי לו שאין שום סעיף שאומר שכיבוד הורים מתבטא בלקחת את האחים הקטנים לגן, ולכן הוא לא יכול לבוא אליי בטענות." סיפור זה מדגים את המתח שמעלה מצוות כיבוד הורים, מצד אחד המצווה מפורטת להלכות מדויקות ומעשיות של איך ובדיוק מכבדים הורים ומצד שני לכולנו ברור שזה לא מתבטא כ"רשימת מכולת" של עשה ולא תעשה. ברור לנו מהסיפור שהילד לא קיים את מצוות כיבוד הורים ולא כיבד במובן העמוק את אביו. ביחידה זו נבקש להבין שהרצון להתחבר למצוות כיבוד הורים צריך להיות באופן פנימי ולא רק מתוך נאמנות מוחלטת להורינו ולא מתוך חיוב המצווה.

ישנו בלבול גדול בהבנת הצד הרעיוני והמעשי של הסיסמא "תורה ועבודה", עד כדי כך שיש מי שרואה בסיסמא הזאת הכוונה למשהו לא מציאותי ואולי אף לקוי, וכל זאת מפני שלא בירר לעצמו את המשמעות והמקורות שלה.

השבת הוקדשה להוקרת בנות השירות הלאומי בעקבות הירצחה של אורי הי"ד. אורי הייתה בת שירות לאומי ב'יעלים', מרכז לטיפול בנוער ביער עמק רפאים שבירושלים. לכן נעסוק בפעולה בערכים המובילים לשירות משמעותי ולחיי עשייה בכל שלב בחיים, כדי להמשיך את כוח הנתינה והשליחות שמוסיפים טוב בעולם שלנו, בתפילה שאלו יגברו על מעשים חשוכים מעין אלו.

השבת הוקדשה להוקרת בנות השירות הלאומי בעקבות הירצחה של אורי הי"ד. אורי היתה בת שירות לאומי ב'יעלים', מרכז לטיפול בנוער ביער עמק רפאים שבירושלים. לכן נעסוק בפעולה בערכים המובילים לשירות משמעותי ולחיי עשייה בכל שלב בחיים, כדי להמשיך את כוח הנתינה והשליחות שמוסיפים טוב בעולם שלנו, בתפילה שאלו יגברו על מעשים חשוכים מעין אלו.

לרגל השנה התשעים וחמש לבני עקיבא נרצה לחבר את החניכים ליסודות שעליהם התנועה מושתתת. בפעולה זו נעסוק בחשיבותו של סמל התנועה ובמשמעותו. נלמד על מרכיבי הסמל ועל הערכים שהוא מייצג.

האם אנו מכירים את התנועה אליה נכנסנו זה עתה? פעולה לשבטים זרעים ונבטים, בואו נתחיל מהתחלה…

בפעולה הקודמת הבנו מדוע חשוב לחלום, ובפעולה זו ננסה לברר אילו כלים נדרשים מאיתנו כדי לחלום חלומות גדולים. דרך דמויות וחלומות לאורך ההיסטוריה נבין אילו תכונות אנו צריכים כדי לחלום גם כיום, בסיטואציות היום-יומיות שאנו חווים.

העלאת המודעות לכל ה"אנשים השקופים" שמקיפים אותנו: אלה שמשרתים את הציבור, שבזכותם החיים שלנו מתקיימים וטובים, אלא שאנחנו נוטים לא לראות, או לחשוב שזו עבודתם ולכן אין מה לומר תודה- נהגי האוטובוס, עובדי הניקיון, הקופאית, העובדים בסופר, השומרים בקניונים ובבתי הספר וכו'. שבעז"ה נזכה מתוך הפעולה הזאת והמפגש הקטן עם האנשים האלו, לאמץ לעצמנו את אותם משקפיים שרואות את אותם אנשים, שמסוגלות להכיר תודה אפילו על הדברים הפשוטים.

הרוח הפנימית שמניעה אותנו מורכבת מהכוחות שיש בנו. בפעולה זו נכיר מגוון כוחות, נבין מהו כוח פיזי ומהו כוח פנימי ונזהה את הכוחות המיוחדים שקיימים בנו ומאפשרים לנו להתפתח ולהתקדם.