"… ואני באמת שאלתי לא פעם את עצמי את השאלה מאיפה שאבנו את אותו הכוח לעמוד מול זה ועוד לשמור על ניקיון הגוף למרות התנאים, ועוד לשמור על התעניינות תרבותית ועוד לחיות עם העבר התרבותי, כי בהווה לא היה. מאיפה שאבנו את הכוחות האלה כדי להתמודד עם ההשמדה ההדרגתית המתוכננת של הצורר. ואני לא פעם אחרי המלחמה העליתי את הנושא הזה של הגבורה בניגוד לגבורה שבאה לידי ביטוי במרד, בהתקוממות, במאבק. אני חושבת שאנחנו עשינו עוול למהות הרוחנית והנפשית של העם היהודי או היהודי בתקופה הזאת שבהתחלה, אחרי השחרור שכחנו להדגיש את הנושא הזה. הרבה דובר על המרד ועל הגבורה של המרד, ואני לא אכנס לסיבות, אבל העם אולי חיפש תשובה להאשמה של 'כצאן לטבח' וניסה להבליט את הצד הזה של הגבורה ובאמצע הלך לנו לאיבוד מטען רציני ביותר של האיכות של היהודי. מצוות הקיום, מצוות ההישרדות, מצוות העשיה כדי לעזור שהיא גם כן תוצאה של אותו דחף – איך לשמור על הקיים, הוא בשנים הראשונות אחרי המלחמה טושטש. ועל זה, על כך אני מאוד מאוד מצטערת…"

"… וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם…"