נבקש מהחניכים לשבת במעגל. נעביר בין החניכים שעון. כל חניך שהשעון מגיע אליו צריך להגיד משפט על הירח. ( לדוג': הירח הכחול, נירח מאיר רק בלילה וכדו') נאמר אם המשפט נכון או לא נכון על פי חוקיות מסוימת. על החניכים לגלות מה החוקיות. החוקיות היא: כל חניך שאומר תודה כאשר מגיע אליו המשפט שלו נכון את החוקיות בשלב הראשון רק אתה המדריך יודע, על החניכים לגלות את החוקיות בכוחות עצמם. מדריך יקר! כדי להיות בטוח שהמשחק יצליח והחניכים יבינו את המשחק, אפשר לעשות משחק חימום: העבר את השעון וכל חניך יגיד משפט על הירח, אבל החוקיות שונה. לדוג': מי שלובש סנדלים המשפט שלו נכון, או מי שמחזיק את השעון בזמן שהוא מדבר המשפט שלו נכון וכדו' אם במשחק עצמו אתה רואה שהחניכים מסתבכים ולא מוצאים את החוקיות כדאי להבליט את החוקיות לדוגמא: כשהשעון מגיע אליך הדגש את ה"תודה". אחרי המשחק נדון עם החניכים: מילה כל כך פשוטה כמו "תודה" למה אנו שוכחים לאומרה? איך אנחנו מרגישים כשאומרים לנו "תודה" ואיך אנו מרגישים כשלא אומרים לנו? לעיתים מילה אחת כמו "תודה" , "סליחה" , "בבקשה" יכולים לשנות את כל התמונה ומצב הרוח שלנו.

תורתנו מלאה הרבה ציווים ואיסורים הנוגעים בשמירת הלשון, צורת הדיבור והתקשורת. לא לחינם התעסקה התורה כל כך הרבה בדיבור. הדיבור הוא מהותו של האדם. היתרון של האדם על הצומח, דומם הוא כוח הדיבור. בתלמוד נאמר : "מילה בסלע, שתיקה בשניים" – סלע הוא כינוי למטבע ופירוש המשפט הוא – שתיקה קשה יותר ושווה יותר. ב"מחסן המילים" שלנו יש המון מילים מרגיזות, משפילות, מטעות, מנחמות, בונו, מעצימות ועלינו לבחור את המילה הנכונה לאדם הנכון ובזמן הנכון. הרמב"ם בהלכות יסודי התורה אומר שמצוות קידוש ה' אינה רק מסירת הנפש למיתה על קידוש ה', אלא משמעותה חיים על קידוש ה'. כאשר האדם מדקדק על עצמו ומדבר בנחת עם הבריות… הרי כל חייו הם חיים של קידוש ה'. וזוהי בעצם תרבותינו – תורתנו – לשמור על שפה נקייה שמתוכה יבנו יחסים תקינים בין איש לרעהו מתוך תורה ויראת ה' שנזכה..