מראשית חקירתי אמרו לי הק.ג.ב כי אשפט ל – 15 שנות מאסר או למוות! אולם אני לא שיניתי את עמדתי… אני חש כחלק מתהליך היסטורי – תהליך תקומתה של יהדות ברה"מ ושובה למולדתה – לישראל.

… במהלך 2000 שנות גלות היו בני עמי נפוצים על פני העולם כולו ולמראית עין משוללים כל תקוה לשוב לארצם.

ובכל זאת, מדי שנה היו מאחלים היהודים איש לרעהו. בעקשנות ולכאורה – ללא כל סיבה: "לשנה הבאה בירושלים"

והיו כשאני מרוחק יותר מתמיד מחלומי, מבני עמי, וכאשר לפני שנים ארוכות של בתי כלא ומחנות עבודה, אני אומר לבני עמי: "לשנה הבאה בירושלים!!!"

(נתן שרנסקי)

בפעם הראשונה, כשאגיד עכשיו "לשנה הבאה בירושלים" תהיה סוף סוף רק משמעות סמלית למילים הללו. שהרי גם אני, גופי, ונפשי שרויים בבירת ישראל". (נתן שרנסקי)

יש אומרים ש"לשנה הבאה בירושלים הבנויה" יש יותר עומק כשאתה בגולה. גם אני כלילות הארוכים של בית הסוהר, ליל פסחים שאלתי את עצמי: נו, וכשאגיע לירושלים, מה הלאה? איזו משמעות תהיה למילות ההגגדה שם, בארץ ישראל? והנה אני בירושלים ועדיין אומר באותה כוונה שבלב ובאותה עוצמה של תקווה ותפילה: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה", כי ירושלים הבנויה , זה בית המקדש, זה סנהדרין, זה חיים יבודיים מלאים. ודווקא כאן, מאז עליתי, אני רואה ומודע יוץתר לחסרונות ולעיכובים שבחיינו, דוקא כאן אני מבין יותר את התוכן הרוחני, לא הפיזי, לא הגיאוגרפי, של השאיפה ירושלים הבנויה ובליל הסדר אני מסוגל להגיד את המילים האלה מתוך תפילה עמוקה בלב שגם אני אוכל לתרום את חלקי בבנייתה של ירושלים זו, שהלוואי ותיבנה במהרה" (יוסף ביגון)

ואני מאמין באמת כי גם לאחר השגת ארצנו – ארץ ישראל, לא תחדל הציונות להיות אידיאל. כי בציונות כפי שאני מבין אותה, כלולה לא רק השאיפה אל כברת ארץ מובטחת – כחוק בשביל עמנו האומלל. אלא השאיפה לשלמות מוסרית רוחנית!!! (בנימין זאת הרצל)