חניכים יקרים, שימו לב: בסיפור שלפניכם ישנן שפע של טעויות: סגנון, לשון, הגיון, ובעיקר- הלכה. הקבוצה המנצחת היא זו שתצליח למצוא כמה שיותר שגיאות בסיפור.

ליש אחד, הייתה שדה ששטחו דונם X דונם, השדה עצמה הייתה טבל, אבל הפרות שגדל בה היו דמאי.

יום אחד הוא החליט שהמצב לא יכול להמשך ואת המעות- לתת לעניים.

אבל כיון שהייתה זו לו הפעם הראשונה, החליט לקחת את הפרות אתו לירושלים. אבל כיון שהחליט להקפיד על כל חג של ההלכה ורצה שהמפרות יגיעו לירושלים בצורה הטוב ביותר- תלש עץ מן האדמה שהפרות עליו, ך שיוכל לגדול עד שיגיע לירושלים.

אבל החלטה לחוד ומעשה לחוט. שהרי אחדי כמה נים של גדילה, העצים היו מושרשים חזק באדמה ואי אפשר היה להוציא אותם.

מה עשה ידינו? נגד לעצים הרכים ששתל רק לפני שנתיים-שלוש ושלף אחד מהם: את זה שהבננות עליו הן הגדולות והיפות מן השאר (שכחנו לספר לכן שהפרות בשדה היו בננות). העמיד ת העץ על המכונית מאחור- כדי שלא יתלכלך, והתכונן לנסיעה לירושלים. פתאום עלה רעיון במוחו: אם אני כבר נוסע לירושלים, כדי שאקח איתי גם את תרומת המעשר ללוי ירושלמי שהרי כתוב שלווים מירושלים עדיפים על לווים משאר המקומות, וזו אחת מקדושות ירושלים.

החל ידידנו בדרכו לירושלים, והנה ראה בדרך פרחים יפים. החליט לקטוף כמה מהם ולקחת עמו לירושלים- לתת לכהן כדי שיוכל לשמוע ממנו ברכת כוהנים כדין. את הכלניות שקטף (עכשיו אנו יודעים איזה פרחים היו אלה, מכיוון שגם הוא לא ידע בהתחלה, והטרמפיסט שנסע לידו אמר לו)- הכמות שקטף לא היתה גדולה: רק 15- לזיכרון שהיום ט"ו שבט.

אבל כיון שחשש לכלאים- ליד עץ הבננות- שם את הכלניות בצד.

תוך כדי נטיעה הבין ידידנו כמה טעה שקטף את הכלניות, הרי לפני ט'ז שבט יש אסור "חדש" והוא לא יוכל לתת את הפרחים לכהן אלא בתנאי שהכהן יסכים לשלם את תמורתם לאחזקת בית המקדש- כמו כל איסור 'חדש' שנעשה בשוגג.

שמחתו וזמרתו החלו יורדים אט- אט כשעמד על כך שבדרך לירושלים ולביהמ"ק עשה שגיאה כזו.

ראהו שכנו הטרמפיסט שמצב רוחו ירוד וכמובן ששאל "למה?" – ספר לו ידידנו את הסיפור. צחק עליו הטרמפיסט ואמר: "בגלל זה אתה עצוב? אפשר לפתור את הבעיה בקלות: או שתתן את הפרחים לבהמ"ק בתור בכורים ואז תשמע ברכת כהנים עם כולם, או שתכתוב עליהם פרוזבול שהם לפני טז' בשבט, ואז לא יתבלבלו פרחים חדשים לישנים והכהן יוכל ליהנות מהם- אם כי אסור יהיה לו לברך אותך.

שמח ידידנו למשמע הפתרונות והמשיך בדרכו. אני ישבתי כל הדרך מאחוריו וראיתי שעשה יותר שגיאות משחשב הוא ושותפו לנסיעה.

מסע לירושלים בטו' בשבט

ליש[1] אחד, הייתה שדה ששטחו דונם X דונם[2], השדה עצמה הייתה טבל, אבל הפרות שגדל בה היו דמאי[3]. יום אחד הוא החליט שהמצב לא יכול להמשך ואת המעות- לתת לעניים[4]. אבל כיון שהייתה זו לו הפעם הראשונה, החליט לקחת את הפרות אתו לירושלים[5]. אבל כיון שהחליט להקפיד על כל תג של ההלכה ורצה שהפרות יגיעו לירושלים בצורה הטוב ביותר- תלש עץ מן האדמה שהפרות עליו[6], ך[7] שיוכל לגדול עד שיגיע לירושלים[8]. אבל החלטה לחוד ומעשה לחוט[9]. שהרי אחדי כמה נים[10] של גדילה, העצים היו מושרשים חזק באדמה ואי אפשר היה להוציא אותם. מה עשה ידינו? פנה לעצים הרכים ששתל רק לפני שנתיים-שלוש[11] ושלף אחד מהם: את זה שהבננות עליו הן הגדולות והיפות מן השאר (שכחנו לספר לכם שהפרות בשדה היו בננות)[12][13]. העמיד ת[14] העץ על המכונית מאחור- כדי שלא יתלכלך, והתכונן לנסיעה לירושלים. פתאום עלה רעיון במוחו: אם אני כבר נוסע לירושלים, כדי שאקח איתי גם את תרומת המעשר ללוי[15] ירושלמי שהרי כתוב שלווים מירושלים עדיפים על לווים משאר המקומות[16], וזו אחת מקדושות ירושלים.

החל ידידנו בדרכו לירושלים, והנה ראה בדרך פרחים יפים. החליט לקטוף כמה מהם ולקחת עמו לירושלים- לתת לכהן כדי שיוכל לשמוע ממנו ברכת כוהנים כדין[17]. את הכלניות שקטף (עכשיו אנו יודעים איזה פרחים היו אלה, מכיוון שגם הוא לא ידע בהתחלה, והטרמפיסט שנסע לידו אמר לו)- הכמות שקטף לא היתה גדולה: רק 15- לזיכרון שהיום ט"ו שבט. אבל כיון שחשש לכלאים[18]– ליד עץ הבננות- שם את הכלניות בצד.

תוך כדי נטיעה הבין ידידנו כמה טעה שקטף את הכלניות, הרי לפני ט'ז שבט יש אסור "חדש"[19] והוא לא יוכל לתת את הפרחים לכהן אלא בתנאי שהכהן יסכים לשלם את תמורתם לאחזקת בית המקדש- כמו כל איסור 'חדש' שנעשה בשוגג[20]. שמחתו וזמרתו החלו יורדים אט- אט כשעמד על כך שבדרך לירושלים ולביהמ"ק עשה שגיאה כזו. ראהו שכנו הטרמפיסט שמצב רוחו ירוד וכמובן ששאל "למה?" – ספר לו ידידנו את הסיפור. צחק עליו הטרמפיסט ואמר: "בגלל זה אתה עצוב? אפשר לפתור את הבעיה בקלות: או שתתן את הפרחים לבהמ"ק בתור בכורים[21] ואז תשמע ברכת כהנים עם כולם[22], או שתכתוב עליהם פרוזבול[23] שהם לפני טז' בשבט, ואז לא יתבלבלו פרחים חדשים לישנים[24] והכהן יוכל ליהנות מהם- אם כי אסור יהיה לו לברך אותך[25].

שמח ידידנו למשמע הפתרונות והמשיך בדרכו. אני ישבתי כל הדרך מאחוריו וראיתי שעשה יותר שגיאות משחשב הוא ושותפו לנסיעה.