יש כמה וכמה דרכים להגיע לאלוקות.
תקציר הפעולה
סיפור? שיר? סרט טוב? מאכל משובח? טיול? גשם? שקיעה יפה? מה הדרך להרגשת קרבת א-לוהים?
בפעולה הקרובה ננסה למצוא את הקב"ה במציאות, ונגלה שלמעשה הדבר לא קשה כפי שנראה במבט ראשון
- סמארטפון לכל קבוצה
- מילות השיר 'ירושלים שבלב' (לכל קבוצה)
- צילום הנספחים
- מפות של המקום בו עורכים את המשחק עם סימון המסלול.
- הפעולה דורשת הכנה משמעותית מראש!
- החניכים יבינו שהקב"ה מתגלה דרך כל פרטי המציאות.
- החניכים יכירו בכך שיש המון דרכים להידבק בה' ('שערים').
- החניך יבחר את השער שלו להידבק בה'.
- מקורות להרחבה: הספר 'דרכה של תנועה' – 'הצימאון לא-ל חי'.
-
נספח 1
נספח 1-
במסכת אבות מופיעים הדברים הבאים: "רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ וְאוֹמֵר, מַה נָּאֶה אִילָן זֶה וּמַה נָּאֶה נִיר זֶה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ" (אבות ג, ז).
אדם שמפסיק מלימודו על מנת לציין שאילן הוא נאה, כלומר, להתפעל מהטבע, מתחייב בנפשו! לא זו בלבד שמבטל תורה אלא מתחייב בנפשו ממש!
מאידך, קיימת גם אמרה אחרת: "ר' חזקיה ר' כהן בשם רב: עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל" (ירושלמי, קידושין מ"ח ע"ב).
רב נוקט לכאורה בגישה הפוכה משל רבי שמעון: חובה ליהנות מאכילת כל דבר שפוגשים בעולם, ליהנות באופן הגשמי ביותר מ"הבלי העולם הזה"!
כיצד, אם כן, הדבר מתיישב? אפשר ליישב את הדברים כך: כאשר אדם מחובר לקודש, כאשר כל התבוננותו ומטרתו היא להתקדש ולהתחבר לה', כל הדברים בסביבתו הם שערים לכך. רב אומר שיש לטעום מכל דבר שה' ברא מתוך חיבור לה' ומתוך התקרבות לה'. לעומת זאת, כאשר אדם מפסיק מלימודו, כלומר, מתנתק מהקשר לה' בכדי להעריך יופיו של דבר חיצוני, גשמי, אז באמת זוהי התנתקות מיותרת מהחיבור לה' ואז הוא עלול להתחייב בנפשו.
ישנם עוד מקורות רבים לעניין, אביא בקצרה עוד מקור אחד:
אדם שזכה לעלות לארץ ישראל ולגור בצפת שאל את הבן איש חי האם מותר לו ללכת למקום הרחוק מהעיר, שיש בו פירות טובים ונאים של ארץ ישראל ולהתעכב בו כמה ימים כדי לאכול מהפירות וכך תתחבב עליו ארץ ישראל, או שמא יש בזה בעיה מצד מידת החסידות, להתעסק בהנאת הגוף ולשם כך לצעוד שעות ולבטל תורה.
עונה לו הבן איש חי שבודאי שאין בכך בעיה, ומביא כהוכחה סיפור מן הגמרא על ר' יוחנן וחבריו שכך היו עושים. ומסכם הבן איש חי ואומר: "ומאחר שגם כוונתך השואל לשם שמים לשם חיבוב ארץ ישראל ולהודות לה', לך אכול בשמחה, והכול אחר כוונת הלב…" (שו"ת תורה לשמה, סימן תי"ח)
כל עיסוקנו צריך להיות סביב קיום רצון ה', התקרבות אליו והתדבקות במידותיו, אך יש דרכים רבות ומגוונות לעשות זאת, וכל עוד המגמה היא התדבקות בה', כל מעשה, אפילו הגשמי ביותר , יכול להעלות אותנו ולקרב אותנו להקב"ה.
(ערוך מתוך אתר 'חברים מקשיבים')
- מה הסתירה בין רבי שמעון לבין רב?
- כיצד אפשר ליישב את הסתירה הזאת?
(תשובות למדריך: 1. רבי שמעון אומר שאסור לאדם להפסיק מלימודו בשביל התפעלות מיופי הבריאה, ואילו רב אומר שחובה על האדם ליהנות מהעולם הזה; 2. כל עוד כוונת הלב היא התדבקות בה', אזי כל מעשה, אפילו מעשה גשמי, מקרב אותנו לקב"ה.)