בדף לימוד זה נרצה לברר אילו מידות בנפש גורמות לאנשים להתנהג בצורה זו או אחרת בכביש, במדרכה ובדרך בכלל.
חשוב שתשקלו להתייחס לדף הלימוד כאל מהלך כפי שהוא מובא לפניכם או להוציא מתוכו את הקטעים ואת השאלות המתאימים במיוחד לחבורה שלכם.
יש תאונות שנגרמות מכך שאדם חושב שהוא יצליח במקומות שאחרים לא הצליחו, כפי שכותב שלום חנוך:
המכונית החדשה של אבא / שלום חנוך
מי שפוחד מהמוות לא יודע לחיות
נוסע מהר מה יכול להיות
כל הדרך הביתה את ואני
במכונית החדשה של אבא
בבוקר תקום ותפתח ת'עיתון
בתחתית העמוד שלפני אחרון
פנים של ילד שמצא את מותו
במכונית החדשה של אבא
- מה פירוש השורה "מי שפוחד מהמוות לא יודע לחיות"?
- מה גורם לאדם לחשוב 'מה יכול להיות', כשהוא נוסע שלא כחוק? הרי הוא יודע שאנשים נהרגו מזה!
לי זה לא יקרה / סבלימינאל והצל
על הכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם!
תהיה חי וקיים, תהיה איתנו כאן!
עדיף לאבד רגע בחיים מאשר לאבד חיים ברגע קטן.
שאלה לדיון: איך אדם יכול לאבד את החיים ברגע?
- האם חוסר סבלנות יכול לגרום לעוד דברים לקרות על הכביש, חוץ מלשלם אגרה לכביש מהיר?
- האם יש אפשרות שבה דווקא הסבלנות תגרום תאונות?
באתר 'מקור ראשון' כתב גיל מלמד טור ובו הוא מביע את דעתו בנוגע לעבודת המשטרה באכיפת החוק בכל הנוגע לכביש, ובין היתר הוא כתב כך:
מטרת המשטרה: אזיקים לצורך כותרות / גיל מלמד (י"ח בתמוז התשע"א)
חניה על מדרכות, חניה כפולה, ממכר בייגלה ופרחים בשולי כבישים, ועוד שלל עצום ורב של עבירות שמעידות על חוסר רגישות לשאר משתמשי הדרך הם העזובה וההזנחה שבה צומחת נהיגה אגואיסטית, אוטיסטית ומסוכנת.
- למה העבירות שהוא מונה מעידות על "חוסר רגישות לשאר משתמשי הדרך"?
- מה גורם לו לומר שנהיגה אגואיסטית היא מסוכנת?
- אם נכונים הדברים שגאווה, חוסר סבלנות ואגואיזם הם המידות העיקריות הגורמות לתאונות בדרכים, מה אפשר לעשות כדי לשפר את תרבות הנהיגה בקרבנו בפרט ובארץ בכלל
- באילו מצבים לדעתכם יש צורך למחות?
- כיצד ראוי לעשות זאת? איזו מחאה נשמעת ואיזו מעוררת התנגדות?
תקנות קהל וזהירות בדרכים – הרב אליעזר מלמד (אתר ישיבה)
העובר על חוקי הבטיחות עובר גם על איסור לעבור על תקנת הקהל. שהרי הכנסת שקבלה את החוקים האלו נבחרה על ידי הציבור, וממילא יש לתקנותיה תוקף מחייב.
לא כאן המקום לבאר מבחינה הלכתית את התוקף של תקנות הקהל, אם מצד "הפקר בית דין הפקר", או מצד "דינא דמלכותא דינא" לפי רוב הפוסקים, או מצד גדרי שותפות (עיין בפניני הלכה "העם והארץ" ו, א-ה). אך בכל אופן ברור, שכל זמן שהחוק איננו סותר את ההלכה, יש לו תוקף מחייב. ולכן אדם העובר על חוקי התנועה, בנוסף על אי זהירותו, שיש בה איסור תורה, הוא גם עובר על איסור בזה שאינו מתחשב בתקנות שתקנו שליחי הציבור.
נהג העובר על חוקי הבטיחות בכלי רכב השייכים לצה"ל, עובר על איסור נוסף של גזל. שהרי ברור שהצבא איננו מסכים בשום פנים, שינהגו בכלי הרכב שלו שלא על פי חוקי התנועה והחוקים הצבאיים. ועל כן הנוהג ברכב צבאי שלא על פי החוק, אפילו אם לא ארע דבר, מכל מקום הוא משתמש ברכב שלא ברשות, ועובר על גזל. וכידוע, גזל ציבור חמור מגזל היחיד.
וכן הדין לגבי כל אדם הנוהג ברכב שאינו שייך לו, כמו למשל הנוהגים ברכב השייך לישוב או לקיבוץ, או נהגים בחברת מוניות או אוטובוסים, שמן הסתם החברה עומדת על כך שנהגיה ייסעו כחוק, ואם עוברים על חוקי התנועה, עוברים גם על איסור של שימוש ברכב שלא ברשות.
- מה המשמעות של שמירה על חוקי הדרכים באופן הרחב יותר?
- אילו פגיעות חברתיות נוספות מתעוררות מעבירות בדרכים?










