החניכים יפנימו שהמצב החיצוני של האדם אינו משקף את ערכו הפנימי והאמיתי, ועל כן יש לנו מה לקבל מכל אדם.
- החניכים יבינו שאין זה נכון ואמיתי להגיע להתנדבות מתוך התנשאות ועליונות, למרות שאני הוא ה'נותן' והשני הוא ה'מקבל'.
- החניכים יפנימו שהמצב החיצוני של האדם אינו משקף את ערכו הפנימי והאמיתי, ועל כן יש לנו מה לקבל מכל אדם.
- החניכים ייפגשו עם מעמדי נפש שונים של הנותנים וידונו מהי הגישה הראויה.
- האם לדעתם המתנדב התנהג בסדר?
- מה לדעתם מרגיש כעת החולה?
- מה זה עלול לגרום לו?
- מה צריכה להיות הגישה של המתנדב?
ב) המדריך יחזור ויופיע בתור המתנדב, ומספר לחניכים כי חבר שלו שמדריך בסניף אחר, העיר לו על התנהגותו ואמר לו כי אסור לו להתנשא ו"להסתכל עליו מלמעלה".
הוא נפגש שוב עם החולה ומציג את הסיטואציה הבאה:
אני מאיר וזהו אברהם, החולה שלי, אתם כבר מכירים אותו. היום בפגישה אני ואברהם דיברנו על זה שאברהם חולה וחלש וקשה לו מאד. הסברתי לאברהם לאט, לאט שזה לא נורא להיות מסכן ואולי זה אפילו טוב שהוא מסכן והלוואי וגם אני הייתי מסכן…
המדריך יפנה לחניכים וישאל:
- האם התנהגותו השתנתה?
- האם בגישתו חל שינוי?
- האם החולה מרגיש טוב יותר?
- האם לדעתכם החולה מרגיש את מה שחושב המתנדב, גם אם הוא לא אומר זאת?
ג) המדריך עובר שוב לתפקיד המתנדב, ופונה אל החניכים ואומר שהוא כבר לגמרי לא מבין מה רוצים ממנו: הוא מבין שאסור להתנשא ולדבר בעליונות אל החולה, ולכן הוא כבר הפסיק להגיד לו את זה, אבל לצפות ממנו שלא להרגיש כך, זה כבר מוזגם, הרי יש לו את כל הסיבות לכך!
ושוב המדריך יפנה לחניכים וישאל: האם הוא צודק? כיצד אפשר לא להרגיש "מעל" חולה שכזה?
המדריך יעלה לדיון את הנקודות הבאות:
• מדוע בסוג הכרטיסים הראשון החלוקה הייתה ברורה ובסוג השני לא?
• מה ההבדל בין הכרטיסים הראשונים לכרטיסים השניים?
הדמויות:
טוב לב, עצבני, נוטה לשקר, עצלן, אוהב לעזור, סבלן, חרוץ, מופנם, קמצן, דובר אמת, שמח
-
1. רשימת נתונים
- קיבל 95 במבחן האחרון באנגלית
- אבא שלו רופא
- משתתף בחוג של נוער שוחר מדע
- אימא שלו רואת חשבון
- מנגן בקלרינט
- קיבל לבר מצווה מערכת סטריאו
- אחותו הקטנה הולכת לחוג בלט
- אחיו הגדול לומד משפטים
- מחלק עיתונים כדי להרוויח כסף
- קיבל בלתי מספיק בחשבון
- אבא שלו עובד במאפייה
- קנו לו מכנסיים חדשים בפעם האחרונה לפני 3 שנים
- אימא שלו עוזרת בית
- יש לו שבעה אחים ואחיות
- אחיו הגדול עובד בתחנת דלק
- הולך ברגל חצי שעה מביה"ס הביתה כדי לחסוך נסיעה באוטובוס.
-
2. סיפור - "הרווחנו סבא חדש"
"התנדבנו והרווחנו סבא חדש" – אשל קרפ ודביר בן חמו
"לפעמים סתם היינו יושבים עמו בסלון, שותים תה קמומיל ומזילים דמעה לנוכח סיפוריו המרגשים. עם הזמן, ראינו כיצד שמחת החיים שדעכה אצל יצחק במהלך השנים – לפתע מתחילה לשוב אליו". בני נוער מתנדבים ב"לאורו נלך" מספרים על חוויותיהם ומזמינים להצטרף ולהתנדב בחופש
לסבא יצחק, הגענו דרך ההתנדבות הבית ספרית בעמותת "לאורו נלך". סבא יצחק היה איש מופלא, ניצול שואה, ערירי, אוהב אדם, כלוא בתוך עצמו. בדידות, כל כך הרבה בדידות הייתה שם כשפגשנו אותו. ניסינו להתקרב, לדובב, להתחבר והכל היה לנו קשה כל כך.
הרבה סבלנות נדרשה לנו, הרבה שעות של השקעה ושל חום ואמפתיה אליו עד שזכינו לכך שסבא יצחק יאמץ אותנו אל ליבו באהבה רבה.
וכך קרו הדברים: מידי יום רביעי, במסגרת פרויקט ההתנדבות של "לאורו נלך", נסענו שנינו מהישיבה שלנו, ישיבת מטה בנימין בבית אל, לבית האבות "גן עדן" באריאל, שם פגשנו את יצחק שגיא ז"ל. יצחק, ניצול שואה שאיבד את מאור עיניו, לא הרבה לצאת מביתו ולפגוש אנשים אחרים. גם משפחה לא הייתה לו.
בעבורו, המפגש עמנו היה משמעותי ומרגש. יצחק ראה בנו את הנכדים שמעולם לא היו לו ואנו אהבנו אותו כאילו היה סבנו האמיתי.
במהלך ההתנדבות עם יצחק, עזרנו לו בתיקונים בבית אותם לא יכול היה לבצע בעצמו עקב עיוורונו. סידרנו וניקינו את ביתו וגינתו הקטנה והוצאנו אותו לטיולים ארוכים בחוץ. עזרנו לו עם מטלות בירוקרטיות כמו מילוי טפסים או הקראת מכתבים.
לפעמים סתם היינו יושבים עמו בסלון, שותים תה קמומיל ומזילים דמעה לנוכח סיפוריו המרגשים. הבריחה מאירופה הנאצית, השתתפות במלחמות ישראל, מותה הפתאומי של אשתו האהובה. עם הזמן, ראינו כיצד שמחת החיים שדעכה אצל יצחק במהלך השנים – לפתע מתחילה לשוב אליו
עם הזמן, הקשר בינינו התהדק אף יותר והמשיך גם מעבר לשעות ההתנדבות. יצחק היה מתקשר אלינו לפני כניסת השבת, מאחל לנו שבת שלום ואנו הגענו לבקרו לפני החגים, בהם הרגיש בודד יותר מבדרך כלל.
כשתקופת ההתנדבות הסתיימה, המשכנו לפקוד את ביתו מדי כל שבוע. גם כשאושפז יצחק בבית החולים עקב מחלה קשה, המשכנו לבקר ולנסות ולשמח אותו.
לפעמים היה יודע שהגענו אליו ולפעמים כבר לא. לצערנו, מספר חודשים לאחר מכן נפטר יצחק כתוצאה מהמחלה הקשה ממנה סבל. אובדנו של יצחק ציער אותנו ברמה שלא תתואר, מאחר והוא היה לנו כמו בן משפחה של ממש. אף על פי כן, שנינו מלאי תקווה שהצלחנו לגרום לו מעט נחת ושמחה בשנותיו האחרונות, אותן בילה בחברתנו במקום להיות בודד.
המפגשים עם יצחק השפיעו עלינו רבות ואין ספק שגם עזרו לנו להתבגר. תחושת הסיפוק והאחריות שבעזרה לאדם נזקק הביאו אותנו ליזום ולקחת אחריות בתחומים נוספים בחיים, בבית הספר, בצבא. אולם מעל לכל, בזכות יצחק הבנו שלמעשינו יש משמעות גדולה הרבה יותר ממה שאי פעם חשבנו.
מעולם לא חווינו תחושת סיפוק ומיצוי עצמי כל כך גבוהה כמו שהייתה אצלנו בעת תקופת הביקורים אצל יצחק, במיוחד מתי שראינו ששמחת החיים חוזרת אליו בזכותנו. תודה לך יצחק, למדנו ממך כל כך הרבה על החיים ועל עצמנו. תודה ויהיה זכרך ברוך. לעולם לא נשכח אותך.
(פורסם באתר ynet)