כולנו מחפשים את האושר . רוצים לקום בבוקר עם חיוך על הפנים. השאלה מה יגרום לנו לכך ?
לפעמים יש לנו הרגשה שככל שנספק את תאוותינו החומרית נהיה מאושרים, זה מה שמשדר לנו העולם שמסביבנו בעיקר דרך הפרסומות בטלוויזיה ובשלטי החוצות.
אכן יש בעולם החומרי כדי לשמח אותנו, אך זהו אושר זמני וחסר.
כדי שנהיה מאושרים באמת אנו צריכים משמעות אמיתית ועמוקה יותר לחיינו
- שהחניך ירגיש (וממילא יבין) שרדיפה אחרי חומריות אינה מספקת אותו ולא מביאה אותו לאושר הנכסף.
- להביא את החניך להבנה שאושר אמיתי טמון בתוכן והמשמעות שהוא מכניס לחייו.
- להדריך את החניך בדרך להוספת משמעות אמיתית לחייו
- מתפללים
- אוכלים
- משחקים במחשב
- באים לסניף
- לומדים בביה"ס
- רואים טלוויזיה
- מדברים בטלפון
- הולכים לקניות
- מסתכלים במראה ובוחרים מה ללבוש
- לא עושים כלום
- מכינים שיעורי בית
- משחקים / מדברים עם חברים
- עוזרים בבית
- עוזרים לחברים
נבקש מחניכים שיסכימו לשתף אותנו במה שעשו ולאחר מכן נבקש מהם להניח את הדפים בצד כשבהמשך נחזור אליהם.
נדון עם החניכים :
מה גרם לו לא להירדם בלילה? הרי ממתקים היו טעימים והסבו לו אושר ?!
שוב אותו "משהו " פנימי שאם הוא לא מרוצה אנו לא יכולים להיות מאושרים, אף על פי שאנו מספקים את צרכינו החומריים
פעם אחת הגיע לבעל שם טוב אדם שבקש ממנו לדעת מי יהיה איתו בגן עדן.
שלח אותו הבעש"ט לכפר נידח שם ימצא אותו יהודי אשר יהיה איתו.
נסע אותו אדם לכפר ההוא ושאל על אותו יהודי. בתחילה לא ידעו אנשי הכפר על מי מדובר עד שפגש מישהו שאמר לו שהוא חושב שהיהודי הזה גר בבית קטן ממש בקצה הכפר. ואכן בבית קטן וחשוך מצא את אותו יהודי. היה זה אדם שמן מאוד שנראה היה שהוא באמצע הארוחה. ביקש אותו אדם להתארח אצלו לכמה ימים והיהודי אף שהיה תמהה מדוע בא דווקא אליו הזמין את האיש להיכנס. במשך כמה ימים עקב האיש אחר מארחו בחיפוש אחר הדבר שבזכותו יזכה לגן עדן, אך חוץ מלאכול כל היום לא עשה היהודי דבר. משלא יכל להתאפק סיפר לו את סיבת בואו וביקש מאותו אדם שיעזור לו להבין למה שלח אותו הבעש"ט אליו.
היהודי השיב: " אני באמת לא יודע, איש פשוט אני, אשר כילד ראיתי איך הפורעים הקוזאקים פורצים אלינו הביתה תופשים את אבי ומשליכים אותו לאש. אבי שהיה אדם קטן וצנום לא הספיק אפילו לאומר "שמע ישראל" ונשרף. מאז קיבלתי על עצמי לאכול כמה שיותר במשך חיי, שאם חלילה ינסו הפורעים לתפוס אותי, אהיה מספיק חזק כדי להילחם נגדם והם יבינו שזה לא פשוט לקחת יהודי ולשרוף אותו…
נחזור לדמויות אותם הצגנו קודם. כעת נשאל שוב מי יותר טוב כאשר המטרה לכוון את החניכים שלא תמיד המעשה קובע אלא המניע והמשמעות שלו. יש אדם שאוכל הרבה כי הוא תאוותן ויש אדם שאוכל הרבה כדי לקדש שם שמיים. יש אדם שלא אוכל כי האוכל שולי בעיניו לעומת מעשים טובים למשל ( כמובן צריך להיזהר לא לפגוע בעצמו ותמיד לבדוק שהוא חי באיזון בריא ) ויש אדם שלא אוכל כי הוא מפחד להשמין שמא לא יראה מספיק טוב …
אותו "משהו" הזועק בתוכנו הוא הצורך למשמעות, זאת אומרת הרצון לעשות טוב ולהיות מועילים לחברה ואם נמלא אחר דרישה זו הזועקת בתוכנו או אז נהיה מאושרים.
כדאי לעשות סבב בין החניכים שכל אחד ישתף במשהו טוב שעשה, או בסיטואציה שהרגיש שהוא היה נצרך ומועיל למישהו אחר שנזקק לו ויספר מה הייתה הרגשתו בעקבות כך.
