ערב תחנות לתשעה באב לחבריא א'
לפניכם הקומונרית והמדריכים ערב או אחר הצהרים של תחנות לקראת תשעה באב. יש להבחין כי ערב זה איננו ערב של הרפתקאות אלא ערב במימד של לימוד וחיזוק ויש לומר זאת לחניכים שימו לב מה דרוש בכל תחנה. חלקו בניכם את התחנות והכינו אותם מבעוד מועד. חשוב גם להכין פרסומים בהתאם על מנת שיגיעו כמה שיותר חניכים. הרעיון בגדול הוא שבכל תחנה ייגעו בנושא הקשור לתשעה באב. שימו לב שיש לתחנות מעט אופי של לימוד. לא להיבהל. זה בסדר. אין צורך לעסוק בצחוקים בערב תשעה באב או בשבוע שחל בו. ב"הצלחה!
- מי החריב את בית המקדש הראשון? (נבוכדנצר מלך בבל)
- מי בנה את בית המקדש הראשון? (שלמה המלך)
- האם נחרב בית המקדש הראשון בתאריך 568 לפני הספירה?נכון או לא מכון (לא נכון. בתאריך 586 לפני הספירה)
- מי החריב את בית המקדש השני? (טיטוס מלך רומא)
- על מה נחרב בית המקדש הראשון ועל מה השני? (הראשון: עבודה זרה, שפיכות דמים, גילוי עריות. השני : על שנאת חינם)
- מה קרה בי"ז תמוז? (נבקעה חומת ירושלים)
- איזה מגילה קוראים בתשעה באב? (איכה)
- נכון או לא נכון: מגילת איכה נכתבה על ידי ירמיהו (נכון)
- כיצד נראת השבת שלפני תשעה באב? (שבת חזון)
- מי נולד בתשעה באב? (המשיח)
- תנו 1 או 2 מנהגים הנהוגים לעשותם בקהילות ישראל על מנת לזכור את ירושלים ובית המקדש. (שבירת הכוס בחתונה: אם אשכחך… / בכל בית משאירים מקום ולא מסויד ראו לא צבוע לזכר החורבן)
- חמישה איסורים יש בתשעה באב. תנו ארבבעה מהם. (אכילה, שתייה, נעילת הסנדל, סיכה, רחיצה, קרבה אל האישה)
- הימים בין תשעה באב לי"ז בתמוז נקראים: (ימי בין המצרים)
- אימרו מה מבין כל המקרים הללו לא התרחשו בתשעה באב:
א. נגזר על ישראל במדבר שלא יכנסו לארץ
ב. נלכדה עיר גדולה וביתר שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל
ג. יום פטירתו של בר כוכבא
ד. נחרבו בית ראשון ושני
ה. נולד המשיח(לא נכון : מספר 3) - ציינו 3 או 4 מנהגים הנהוגים בתקופה זו: (לא להתגלח ולהסתפר. לא לשמוע מוזיקה. לא חוגגים – חתונות ומסיבות, לא נוהגים לעבור לבית חדש, לא קונים ולובשים בגדים חדשים, לא אוכלים בשר, לא מכבסים)
חשבו עם החניכים מדוע לא הלכה הגבירה בעצמה אל השוק מלכתחילה, ומה זה אומר על מעמדה ועל עוצמת הרעב?
המדריך יניח חמישה כרטיסים.
חמישה דברים שאירעו לאבותינו בתשעה באב.
- נגזר על דור המדבר שלא יכנסו לארץ.
- חרב בית ראשון
- חרב בית שני
- נלכדה ונחרבה ביתר
- נחרשה ירושלים לאחר החורבן
נסכם את התחנה: יום תשעה באב זכור כיום בו קרו אסונות קשים לעם ישראל. אולם בעתיד בעז"ה צפוי יום זה להפוך מאבל לשמחה מיגון ליום טוב, במהרה בימינו בעז"ה.
לפניכם הקטעים והשאלות:
הערה חשובה : יכול להיות שההלכות הכתובות כאן אינם לגבי כל העדות והמנהגים לכן יש לבדוק על פי הרוב בסניף ולעדכן את הכרטיסים על פי המקובל אצלם.
נסכם: בל נשכח כי מטרת הצום הוא להתאבל ולזכור את החורבן ולא להעביר את הזמן, כדי לא לחוש את הצום.
- מה אותו אור אליו אנו מצפים? מה עשינו על מנת לקרבו?
- כיצד נוכל לקדם את בניית הבית השלישי
המדריך יסכם מתוך הקטע של הכוזרי (נספח 5)
-
נספח 1
-
נספח 2
סיפור: המשרת שגרם למות גבירתו!
"אוי לי מה אעשה: הבית ריק ממזון, ועוללי שואלים להם", כך אמרה לעצמה מרתא בת בייתוס, העשירה המפורסמת בירושלים. "טדיפוס משרתי, הא לך מעות, לך מיד לשוק, הבא לי סולת ואעשה פת עבורנו". טדיפוס ממהר לשוק ברחוב הגיא, בין העיר העליונה להר- הבית, הוא סובב והולך בין הדוכנים ומחפש קמח סולת משובח. כל המוכרים אומרים לו: אין קמח סולת, כבר נמכר בשעות הבוקר, אך יש לנו להציע לך פת נקייה. טדיפוס ממהר לגבירתו מרתא, המצפה לו בכיליון עיניים. "גבירתי הנעלה, הנני להודיעך כי הסולת אזלה משוקי עירנו הנתונה במצור, אך עדיין יש פת נקייה". "טדיפוס, רוץ מהר וקנה פת נקייה ונחיה ולא נמות". שוב הולך טדיפוס בין הדוכנים ושואל: היכן ניתן להשיג פת נקיה. בפיהם של המוכרים תשובה זהה: פת נקיה אזלה, עדיין ניתן להשיג פת קיבר. חזר טדיפוס לגברת מרתא ומספר לה בהתרגשות: "הסתובבתי בשוק, ברחוב הגיא, ולצערי אין להשיג פת נקיה. אך המוכרים אמרו לי שיש ברשותם פת קיבר". – " אוי שוטה מגודל שלי, רוץ מהר וקנה לי פת קיבר", זועקת מרתא הענוגה והעדינה. השוק מלא קונים מזי רעב, הסחורה על המדפים הולכת ונעלמת במהירות, והנה טדיפוס המשרת מופיע בפעם הרביעית. "מה רצונך משרת נכבד?" שואלו מוכר הלחם. "ברצוני לקנות פת קיבר". "אני מצטער, לפני עשר דקות אזלה פת הקיבר האחרונה". תשובה זהה הוא שמע גם ביתר הדוכנים. הם טורחים להודיעו כי עדיין אפשר להשיג קמח שעורים. אמנם, קמח זה מיועד לדלת- העם ולבהמות, אך בעת רעב ומצור "אין מדקדקים במזונות". טדיפוס אץ- רץ לביתה המפואר של גבירתו במרומי העיר העליונה, המכונה הפרבר ההרודיאני. מרתא מסתובבת בבית בעצבנות גוברת והולכת, מצפה לו ליד השער: "אוי לי ואבוי לי, שוב חזרת בידיים ריקות". אני מצטער, אין כלום בשוק, רק קמח שעורים", משיב ביבושת- הבעה טדיפוס המשרת. "מהר והבא קמח שעורים, לפני שיאזל אף הוא". ושוב מדדה טדיפוס לעבר השוק, וכמובן… קמח שעורים אזל, והוא שב בידיים ריקות אל גבירתו. יצאה מרתא בת בייתוס בעצמה אל השוק. "אולי אמצא משהו לאכול, להחיות נפשי ונפש משפחתי העטופים ברעב". היא פוסעת לעבר השוק. לפתע ראתה כי לרגליה דבוקים גללים של חמור. מרוב גועל יצאה נפשה ומתה, כי היתה איסטניסית גדולה. יש אומרים שמצאה תאנה יבשה (גרוגרת) שרבי צדוק מצץ את לשדה וזרקה, ומרוב רעב נאלצה לאכול את הגרוגרת וזה גרם למותה. לפני מותה הוציאה מביתה את כל כספה וזהבה והשליכתם ביאוש על מרצפות השוק. אמרה: לשם מה אני זקוקה להם… התקיים בה הפסוק "כספם בחוצות ישליכו" וגו' (יחזקאל ז'). קרא עליה רבן יוחנן בן זכאי את הפסוק "הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ' מהתענוג ומרוך" (דברים כ"ח)
"
-
נספח 3
רצו עבדיך את אבניה, ואת עפרה חוננו" (תהילים ק"ב")
"
-
נספח 4
ירושלים לעתיד לבוא:
ואמר ר' יוחנן : משל למלך שהלך בדרך עם דמדומי חמה, בא אחד והדליק לו את הנר וכבה. בא אחר והדליק לו את הנר וכבה. אמר מכאן ואילך איני ממתין אלא לאורו של בוקר. כך אמרו ישראל לפני הקב"ה: עשינו לך מנורה בימי משה וכבתה, בימי שלמה וכבתה, מכאן ואילך אין אנו ממתינים אלא לאורך, שנאמר: 'כי עמך מקור חיים באורך נראה אור' ". (מעם לועז – יל"ש פסיקתא)) נבואות רבות נתנבאו הנביאים על ירושלים לעתיד לבוא. הנביאים ניבאו על כל הנושאים: קיבוץ גלויות, בנין בית המקדש השלישי, ירושלים שתהפך להיות מרכז העולם כולו ביופייה, בקדושתה, בעושרה ובחכמתה כמו כן הם ניבאו על השמחה הרבה, שתשרור בירושלים בכל העת.
"
-
נספח 5
גם מי שמעורר בלב בני אדם אהבה למקום הקדוש הזה ראוי לשכר בלא ספק והוא מקרב עת בוא תקותנו, כמה שנאמרי: "אתה תקום תרחם ציון, כי עת לחננה, כי בא מועד – כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו" – זאת אומרת: ירושלים לא תבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית תשוקה עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה (כוזרי)
"
