בתורה יש תיאורים רבים של החיבור בין האדם לטבע ושל החיבור לארץ. כבר בסיפור הבריאה מתואר תפקיד האדם "וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" (בראשית ב, ט), ויש גם ציווי מפורש על האדם שלא להכרית את עצי העיר שצרים עליה במלחמה "כי האדם עץ השדה" (דברים כ, יט). כמו כן התורה עוסקת בקשר זה דרך מצוות התלויות בארץ, אשר חלקן נועדו להורות לנו כיצד עלינו לשמור עליה. אנו מקבלים הנחיות איך נכון לעשות זאת במרחב הכללי כאומה ובמרחב האישי כפרטים. יש לנו אחריות, והיא שייכת לכולנו ומוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו.
- דף של זוגות כפות רגליים לפי מספר החניכים (נספח 2)
- עטים
- תנ"ך (מומלץ)
- החניכים יבינו את הציווי הא-לוהי לשמור על הארץ.
- החניכים יבררו את האחריות האישית של כל אחד מהם בשמירת הארץ.
- החניכים ישתפו במעשה שהם מקבלים עליהם כדי לשמור על הארץ.
דונו עם החניכים:
- מה לדעתכם כוונת ’לעובדה ולשומרה’? למה הקב"ה התכוון? למה היה חשוב שהוא יאמר זאת?
- מה ההבדל בין עבודה לשמירה? מה חשוב יותר בעיניכם?
- האם יש משמעות לסדר הציוויים בפסוק?
- האם זה ציווי חשוב לדעתכם? מה מעמדו לעומת מצוות אחרות?
סכמו: ראינו כי בתוך המציאות האידיאלית כביכול שהקב"ה בורא הוא מניח אדם ונותן לו תפקיד. ניסינו להבין מה בדיוק התפקיד שנתן ה' לאדם.
אנו מבינים שיש כאן שני צדדים, צד אקטיבי שדורש מאיתנו לעבוד, להיות שותפים עם ה' ממש בקיום הגן, והצד המשלים, המאופק, הדורש מאיתנו לשמור, לא להרוס את הקיים, להגן על הבריאה הא-לוהית.
-
נספח 1
רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱ-לֹהִים כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ” (קהלת ז, יג).
"בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו, 'ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך'” (קהלת רבה ז, יג).
- מה אפשר ללמוד מהפסוק של קהלת על יחסו לעולם הטבע? מה המדרש מוסיף על קהלת?
- מה עמדתו של הקב"ה במדרש כלפי בריאותיו? מה האזהרה שהוא מזהיר את האדם בהגיעו לעולם?
- מה אנו מבינים מהמדרש בנוגע לאיך צריך להתנהג בעולם?
- האם המדרש מחזק או נוגד את הציווי ”לעובדה ולשומרה”?
-
נספח 2
