"היום הזה הפך באופן ספונטני ליום אבל לאומי. העם כולו התפלל, העם כולו ראה את אצילות הנפש, את החוסן הפנימי שלכם – ההורים, האימהות והאבות, האחים והאחיות, הסבים והסבתות וכל שאר בני המשפחה. העם מבין, מבין מייד, את עומק השורשים ותעצומות הנפש שלכם. למדנו מכם שיעור שלא ישכח של אמונה ונחישות, של אחדות ורגישות, של יהדות ואנושיות. עם שלם עמד יחד וקיבל תזכורת מי אנחנו, מדוע אנחנו כאן. ולא פחות מזה אילו כוחות גדולים אצורים בנו. האור הקטן מכם בלט עוד יותר אל מול החושך המזוויע של מבקשי רעתנו… תהום מוסרית רחבה ועמוקה מפרידה בינינו לבין אויבינו. הם מקדשים את המוות – אנחנו את החיים. הם מקדשים את האכזריות – ואנחנו את הרחמים. זהו סוד כוחנו, זהו גם הבסיס לאחדותנו. לאורך תולדות עמנו הוכחנו לא אחת שגם אל מול הנוראות בטרגדיות שפקדו אותנו, גם אל מול תהומות של צער ויגון, כוח החיים שפועם בתוכנו גובר על שאיפות הרצח וההשמדה של צרינו".

שאלות לדיון:

• ראש הממשלה מדבר על "שורשים ותעצומות נפש". כשאתם חושבים על עצמכם כחלק מהעם הזה, מהם השורשים שנותנים לכם כוח ברגעים קשים?
• האם האחדות שנוצרת בזמן אבל (כמו שראינו בקיץ 2014 או בתקופות אחרות) היא אחדות אמיתית או שהיא זמנית בלבד?
• בקטע מופיע הביטוי "כוח החיים שפועם בתוכנו". האם אתם מרגישים את כוח החיים הזה בחיים האישיים שלכם או במסגרות אחרות (הסניף, משפחה)? מה גורם לכם לרצות לבנות וליצור למרות הקשיים מסביב?

בשבוע שעבר הלכנו, בעלי ואני, בנמל תל אביב, לאיזה סידור, זה היה ביום חמישי, הפגנה, מלא הלכו בנמל, לפתע, כמו משום מקום, מעדתי ונפלתי, בלמתי את הנפילה בידי השמאלית וזהו, כל כובד הנפילה על כף היד, כאבים איומים, נפיחות, לא מסוגלת לקום מהאספלט.

תוך שניות התגודדו סביבי וסביב בעלי, אנשים טובים, אחים ואחיות שלי, אני עם כיסוי ראש, בעלי עם כיפה שחורה, הם עם דגל בדרך מ/אל ההפגנה… אחת רצה להביא לי מים, השני חובש הרים אותי, בדק לי את היד, נתן לבעלי הוראות מה לעשות (קודם כל קרח ואז להתפנות למיון), התיישבתי על ספסל עם שקית הקרח על היד, בעלי רץ להביא את האוטו מהחניה.

בכיתי. כאב לי. הכיסוי ראש נפל לי על הספסל, שום יכולת להחזיר אותו בעצמי לראש, וכל הזמן זה המשיך… אנשים עוצרים, שואלים מה אפשר לעזור ו"אנחנו איתך עד שבעלך יגיע" וביקשתי מאשה מתוקה אחת שתקשור לי את הכיסוי והיא לא כ"כ ידעה איך, אבל בסוף קשרה יפה…

ומישהי צעירה ויפה באמצע ההליכה עצרה והורידה את האזניות ובפנים כל כך נעימות שאלה מה להביא לי… ובתוך כל הכאב הזה של היד השבורה, הסתבר בכמה שברים, ובתוך הקושי, הרגשתי חום בלב.

ראיתי במו עיני מה זה אומר: "כל ישראל ערבים זה לזו" הרגשתי את היכולת המופלאה שלנו לשים הכל בצד ולעזור.

הרגשתי את טוב הלב, הדאגה, האכפתיות, את ה"עימו אנוכי בצרה" שיש לכל יהודי ויהודית ב-DNA, ושזה שלנו, ויוצא לפועל בשניה, הרגשתי שאנחנו חייבים אחדות, שאנחנו צריכים להתאחד ולצאת להפגנה אחת גדולה שדורשת מהמנהיגים, מכל הצדדים, לשבת ולדבר ולהתפשר ולרדת מהעץ… הכח שלנו רק באחדות.

יש לנו עם מושלם, מדינה מופלאה, בואו נשמור עלינו.

שאלות לדיון:

• האם ערבות הדדית היא תכונה שקיימת בנו רק כשאנחנו בצרות, או שאפשר להרגיש אותה גם כשטוב לנו?
• חשבו על רגע שבו מישהו ששונה מכם לגמרי (במראה, בדת או בדעה פוליטית) עזר לכם, או אתם עזרתם לו. מה הרגשתם באותו רגע כלפי המגזר שלו? תוכלו לשתף גם בסיפור.

יוצא לסידורים על מדים מלאים ונכנס לחניון בתשלום. קולט אותי שומר מבוגר בכניסה ושואל: "מילואים, הא?"
"כן, תשעים ימים, אבל מי סופר?"
הוא ללא התראה מוקדמת תופס לי את הראש ומברך: "יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, יישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" (במדבר ו, כג–כז).
"אתה כוהן?"
"כן, כן".
ברגע שחשבתי שכלום כבר לא יכול להפתיע אותי יותר בתקופה הזו, מתגלה העם שלנו על הצדדים הכי יפים וטהרים שיש.

—

אהרן הכוהן היה "אוהב שלום ורודף שלום", ואת המידה הטובה הזו הוא הנחיל לבניו ולדורות הבאים. לכן ה' ציווה שהוא ובניו יברכו את עם ישראל כדי שיתפתחו להיות בעלי מידות טובות כמותו, אנשים של אהבת איש את רעהו. לכן בזמן שהכוהנים עולים לדוכן הם אומרים: "אשר קידשנו בקדושתו של אהרן וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה". רבינו בחיי מוסיף ואומר שהכוהנים מצווים לברך בכוונת הלב.

בא' בסיוון, חל יום האחדות, יום אשר צמח מתוך הרצון להמשיך את תחושת האחדות הגדולה וחיבור הלבבות ששררו בחברה הישראלית במבצע צוק איתן לאחר חטיפת הנערים יעקב נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואיל יפרח.

יום האחדות צמוד לחג השבועות, שבו קיבלנו את התורה באחדות גדולה, כאיש אחד בלב אחד, ולאחר ימי ספירת העומר, שבהם אנו משתדלים להרבות באהבה.

יהי רצון שהאחדות הזו, שמלווה את עם ישראל לאורך הדורות ומורגשת ביתר שאת במצבי קיצון כמו מלחמה או שמחה גדולה, תימשך באופן מתמיד בשגרת חיינו.

"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" (תהלים קלג, א)

כשעם ישראל מאוחד, גם כשמצבו הרוחני קשה, ה' עוזר לו לנצח את אויביו. אחדות ישראל יכולה להתקיים גם סביב רעיונות לאומיים. וכן מצינו שבזכות השלום שעשו אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה, אף שאחאב חטא בעבודה זרה יותר מכל שאר המלכים שלפניו, היו יוצאים למלחמה ומנצחים. וכפי שאמרו חכמים (ספרי במדבר מב): "גדול השלום, שאפילו ישראל עובדים עבודה זרה ושלום ביניהם, כביכול אמר המקום: אין השטן נוגע בהם, שנאמר (הושע ד, יז): חבור עצבים אפרים הנח לו". וכן אמרו שלא היו חוטאים בימי אחאב בלשון הרע, ולכן זכו לנצח במלחמה (ירושלמי פאה א, א).

שאלות לדיון:

• האם אחדות יכולה לפצות באמת על בעיות רוחניות או מוסריות?
• האם כל סוג של אחדות הוא חיובי?
• האם הייתם מוכנים להתפשר על משהו שחשוב לכם בשביל אחדות?
• מה גורם לכם להרגיש חלק מקבוצה גם אם אתם לא מסכימים עם הכול?

"הדבר ידוע שהתחלקות מפלגות בעם גדול, הוא דבר המועיל לשכלולו של העם כשהולכת בנתיב הצדק, כמו מפלגת חכמים, חסידים, אומנים, אכרים. ואפילו מפלגות של דיעות מחולקות בדרכי המוסר וההנהגה, במדיניות (ביאור המעתיק: פוליטיקה) או בעבודת ה', מביאה כל אחת תועלת וטובה. כי כל מפלגה משכללת מקצוע מיוחד שמועיל לעבודת הכלל ושלמותו" ("עין איה" ח"א עמ' 48–49, על ברכות י, פסקא קכד)
להרחבה: https://www.yeshiva.org.il/midrash/4171

שאלות לדיון:

• האם ריבוי דעות בעם הוא כוח או חולשה?
• עד כמה שונות בין קבוצות יכולה להתקיים בלי לפרק את האחדות?
• האם אפשר להיות “עם אחד” ועדיין להיות שונים מאוד זה מזה?
• הרב קוק טוען שיש מחלוקות שמקדמות את העם. האם אתם מסכימים?

• גלעד מורג, עיתונאי: "…אני רוצה לספר לכם ולהודות לתושבים המדהימים והמקסימים של הישוב טלמון שם מתגוררת משפחתו של גיל-עד שער. מעבר לסיוע שהם מעניקים כל כולו בהתנדבות למשפחה, הם מוצאים גם זמן לדאוג לכל נציגי כלי התקשורת ביישוב. מקימים ציליות, מספקים מבלי שביקשנו כמובן, ארוחות, עוגות ושתייה לכ-20 עיתונאים בכל רגע נתון כבר מספר ימים. והכל מבלי לבקש דבר חזרה. מארחים ללינה בבתיהם עיתונאים! פשוט אין מילים. מעולם לא נתקלתי בכזו הכנסת אורחים. בצהריים דובר היישוב כינס את נציגי התקשורת והתנצל על כך ש"רק בערב הם יתנו ארוחה חמה". אין מילים לאנשים האלו. רק תודה, תודה ותודה. הישראלי היפה זה כאן בטלמון".

• הנשיא לשעבר ראובן ריבלין: "העצרת הזו הוכיחה שאין בישראל שתי מדינות ושתי חברות, אין כאן 'מדינת תל אביב' ו'ארץ המתנחלים'… עמדתי בכיכר רבין עם עשרות אלפי ישראלים מכל המגזרים ומכל העדות במפגן אחדות מרומם. יש לנו חוויה ישראלית אחת וחברה אחת שמסוגלת להתאחד בעוצמה ברגעים של כאב ותקווה, בתפילה ישראלית משותפת… הסתכלתי בפניהם של האבות והאמהות וראיתי כאב, געגוע ותקווה. אבל מעל לכול, בלטו תעצומות הנפש האדירות שלהם, ששאבו את כוחן מעשרות האלפים שבאו לחזק ולחבק, ומהידיעה שכוחות הביטחון עושים הכול כדי להשיב את הבנים לחיק עמם" (מתוך דבריו של הנשיא ראובן (רובי) ריבלין בעצרת התפילה שהתקיימה בכיכר רבין לשובם של הנערים).

• משפטים שכתב לעצמו גיל-עד בן ה-16:"קוראים לי גיל-עד, והחלטתי שאני מקיים כל החיים שלי את השם – גיל-עד, שמחה תמיד. שמתי לב גם לשינוי שחל בי. פעם הייתי ממש רוצה להיות איפה שהכי שמח ומצחיק. היום אני זה שעושה את זה"."ההרגשה המדהימה הזאת כשמחדשים תורה. אושר מוצף. תוך כדי כתיבת העבודה פתאום נכנסה בנו מין 'מיני השראת שכינה'. כל כך כל כך שמחתי! אני גאה במאמר הזה מאוד. חידוש תורה שלי. בעזרת השם אני מאוד רוצה לחוות זאת שוב בחיים שלי עוד הרבה פעמים"."מה יש ליהדות נגד החומר? היהדות לא מתנגדת לצד הגשמי, להיפך, אבל מי שמדגיש את החיצוניות על פני הפנימיות – הוא חוטא בעל כורחו. הרוחניות היא הדבר העליון אך מטבעה היא נסתרת, אם נדגיש את החיצוניות, הגוף – על פני הפנימיות, אנחנו עלולים לשכוח את הפנימיות"."חברים, מוצרים ושאר דברים בוחרים על פי איכות, ולא על פי מראה. חבר, לא סתם נחליף אותו כי הוא פחות יפה. הקשר הפנימי הרבה יותר חזק מדבר חיצוני חולף".(מתוך ספרה של אמו, בת גלים שער)

• עידן רייכל: "הכוח שלנו הוא ביכולת לחיות אחד עם השני, לא למרות ההבדלים אלא בזכותם"

• מדרש תנחומא: "בזמן שישראל עושין חבורה אחת, אפילו עבודה זרה ביניהם, אין מדת הדין נוגעת בהם" (תנחומא, שופטים, יח).

• מדרש תנחומא: "וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו אגודה אחת" (תנחומא, נצבים, א).

• הרב אברהם יצחק הכהן קוק: "האחדות שוכנת בנו ואור ה' אחד חי בקרבנו. הדינים, דיני תורת אלוהים חיים מציינים (הערת המעתיק: כלומר מייחדים ומאפיינים) אותנו מכל עם ולשון" ("אורות", עמ' כ–כא)

• שרון שפיר:
  יש ברכבת בחורים ממש חמודים.
  עליתי לרכבת עם המחשב פתוח בקובץ שעליו אני עובדת, וסקרתי מהר את הקרון. לא היה מקום פנוי ליד שולחן, וזה ביאס אותי, כי יש לפניי נסיעה ארוכה ובניתי עליה לכתיבה.
  התיישבתי היכן שהיה פנוי ופתחתי את הלפטופ על ברכיי. גם ככה אפשר לכתוב ספרים. אבל אז הבחור שישב לידי אמר "בואי נתחלף, יהיה לך יותר נוח ליד שולחן", קם ופינה לי את מקומו.
  התיישבתי במקום שפינה, והודיתי לו. הוא חייך ואמר "מה, למה לא? את נהנית ואני ממש בסדר גם פה".
  כמה פשוט.
  כמה יפים הם הדברים הפשוטים
  (Sharon Shafir‎‏ בפייסבוק)

צעדים קטנים קדימה
בשבילים כל כך שונים
כל הדרך עד אליך
ניצוצות של אור קוראים לי
להשלים את החסר
להדליק עוד כוכב בשמיים

תן לי יד
לא לבד
רק ביחד ננצח
לב אחד, עם אחד
כי כולנו בני אדם אחד

תן לי יד
לא לבד
רק ביחד ננצח
עם אחד, לב אחד
רק לא לבד

מסיכות שעוטפות את חיינו
לא נותנות כאן שום סיכוי
מי אנחנו בכלל…לאיפה הגענו
עם כל השוני שבינינו
בכל זאת כל כך דומים
זה הדם שזורם בתוכנו
כי כולנו יהודים

תן לי יד
לא לבד
רק ביחד ננצח
לב אחד, עם אחד
כי כולנו בני אדם אחד

תן לי יד
לא לבד
רק ביחד ננצח
עם אחד, לב אחד
רק לא לבד

רוחות נושבות על הספינה שלנו ככה
אחד מושך לכאן, אחר לשם, חותרים בלי מטרה
בוא נכוון את זה נכון, נמשיך ביחד
אחרי הכול, עוד מעט כבר יבשה

מכל מקום אפשר לראות כאן את האופק
אך כל אחד רואה כיוון אחר של התמונה
השוני לא יטריד את כל היופי
אם לא נשכח, אחי, להקשיב לנשמה

אז בוא נביט אל השמיים
ונבקש ביחד את התשובה
מהעולם שלי מהעולם שלך
נניף את דגל האהבה

כשהגל ישטוף את כל הפחד
אז נישאר זכים ונקיים מכל דעה קדומה
אחרי הכול זו הספינה שלנו יחד
אז בוא נוביל אותה אל דרך נכונה

אז בוא נביט אל השמיים
ונבקש ביחד את התשובה
אחרי הכול אנחנו שניים
מייחלים לטוב, רוצים תקווה
מהעולם שלי מהעולם שלך
נניף את דגל האהבה

פתח ליבך ברחמים על בניך
קולם לדורות ישמע
בשמיים ניצבים לעד דבריך
ובארץ המצא לנו נחמה

איכה היו השלושה לאחד
וציוו לנו חיים
עלו לתומם כאייל נעקד
על מזבח הבנים
שמים בכו מעל לגלעד
והארץ רעשה
מתוך נפתולי הלב שרעד
חייכו בתמונה השלושה

פתח ליבך…

ובין מייצרים בקרוב עלי מרעים
התגלו במסך האבק
שקרים שבתוך מנהרות מסתתרים
מזימות שנורו למרחק
הרוח נשבה ישנה חדשה
וקרבה לבבות רחוקים
מתוך תעצומות הנפש ביקשה
לא ליפול גם כשלא מבינים

פתח ליבך…

ובתוך הטירוף בין מרדף לנרדף
תעלה זעקה לשלום הנכסף
והעם שעייף משנאת החינם
יתאחד בחיבוק אחים

פתח ליבך…

אדרבה,
תן בלבנו שנראה כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונם
ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך,
ואל יעלה בליבנו שום שנאה מאחד על חברו חלילה…
ותחזק אותנו באהבה אליך
כאשר גלוי וידוע לפניך שיהא הכל נחת רוח אליך…