בשנת תשנ"ד נרצח בפיגוע נהגו של הרב דרוקמן אפי איובי הי"ד. אפי ומשפחתו היו תושבי כפר דרום. ותיקי כפר דרום מספרים כי כתשובה לרצח רצה הרב דרוקמן להעביר את מגוריו לכפר דרום על מנת להיות עם תושביו ולחזק אותם אחרי הרצח הנורא. בסביבתו של הרב דרוקמן הסבירו לו שהדבר לא יוכל להתבצע עם העובדה שהוא ראש ישיבה באור עציון ולאור זאת תלמידיו ומכריו ביקשו ממנו להמשיך לגור במרכז שפירא ולהנהיג משם את הישיבה ולעסוק במגוון עיסוקיו הציבוריים ובגולת הכותרת מבחינתנו – הימים בהם עסק רבות בביסוס תנועת בני עקיבא בישראל.
לרב דרוקמן לא התאפשר לעבור דירה אך מי שהחליטה לקחת יוזמה באותם ימים הייתה הרבנית ובמקרה הזה ד"ר שרה דרוקמן אישתו של הרב. כרופאה החליטה שיום בשבוע היא תקדיש לתושבי כפר דרום ותסייע להם בניהול המרפאה ובטיפול בתושבי הכפר.
בביתה של משפחת מבצרי מכפר דרום היה חדר אחד שכונה "החדר של שרה". באותו חדר היה ארון תרופות, מסמכים שקשורים לעבודתה של הד"ר שרה ובאותו חדר גם הייתה ישנה בימים בהם הטיפול בתושבי הכפר היה נמשך מעבר לשעות בהן הייתה יכולה לצאת חזרה לדרכה. ההגעה של הד"ר לכפר התנהלה במשך קרוב לעשר שנים וגם בתקופות מאתגרות בטחונית הייתה נוסעת ברכבה ומתאמצת להתמסר למען תושבי כפר דרום ולמען חיזוקם. יודעי דבר מאותה תקופה מספרים כי גם אנשי כפר דרום שלא היו חולים היו מידי פעם מבקשים לפגוש את הד"ר כדי לקבל עצה טובה ולקבל כוחות ממאור פניה ומסירותה.
"ידענו מתי ד"ר שרה מגיעה לפי המרק עם הקניידעלאך שאמא הייתה מכינה, בערב שהיה מרק כזה ידענו שהד"ר נשארת לישון בבית וזה המרק שלה.." במילים אלו סיפר לי קבצי אחד מבניה של משפחת מבצרי על הרגעים המתוקים והמאירים בהם הייתה הרבנית דרוקמן מגיעה לביתם ומעניקה את הטוב המיוחד שלה לקהילה שלימה.
מסירותה של הרבנית דרוקמן גם בימים בהם בעלה הרב היה עסוק וטרוד מאוד, ביתם במרכז שפירא שהיה פתוח לכל התייעצות תנועתית ורוחם המיוחדת של הזוג המופלא הזה שבנה את המשפחה היקרה מכח היכרותם בבני עקיבא ימשיכו ויהיו נר לרגלה של התנועה וימשיכו ללוות את הרבבות הרבות של חניכיה, בוגריה והשותפים לדרכה של תנועת בני עקיבא בישראל
יהי זכרה ברוך.
