- החניכים יבינו את האחריות והמשמעות העמוקה של תפקיד המדריך
- החניכים יכירו וידונו על האתגרים והמשמעות של מדריך כמחנך
- הילד- המדריך
- הבלון- השבט, החניכים
- הבום טראח- מכשולים שקורה למדריך בהדרכה.
המדריך קיבל שבט, הוא שמח וצוהל שנכנס להדרכה הוא חיכה כל חייו, להיות מדריך בישראל!
הוא מקבל את השבט ומחליט שהוא יודע בדיוק מה צריך לעשות ואיך צריך להתנהל.
מתחיל ככה לשחק עם הבלון, החניכים להעיף למעלה, למטה, לנפח יותר מידי והנה בום טראח הבלון התפוצץ הבלון נקרע.. פתאום המדריך עשה משהו לא בסדר, לא התנהג כמו שצריך לחניכים ופתאום משהו קרה: חניך נעלב, ריב בתוך השבט, אחד החניכים עוזב את הסניף וכו'.
פתאום המדריך מבין שמה שהוא חשב שהוא יודע על ההדרכה מתפוצץ לו פתאום בפרצוף.
- איך הסיפור יכול להסתיים אחרת?
- איך צריך לפעול אחרת כדי לשמור על הבלון?
- ואיזה תכונות צריך שיהיה לילד?
- אז מה זה בעצם חינוך?
- האם חינוך זה דבר שנגמר מתישהו?
- האם יש נוסחה לחינוך?
-
נספח 1: סיפור מעשה בחמישה בלונים
מעשה בחמישה בלונים
אמא של רותי הביאה מתנה:
שמחה וששון –
לכל ילד בלון.
לרותי – בלון כחול
לרון – בלון צהוב
לסיגלית – בלון סגול
לאורי – בלון ירוק
לאלון – בלון אדום
כל הילדים – וכל הבלונים יצאו לטיול.
אורי שמח. רץ וקפץ – וזרק את הבלון הירוק למעלה
– למעלה:
זרק ותפס…. זרק ותפס…
נפל הבלון הירוק על שיח ורדים ——– נדקר.
ופתאום…בום! טר—ך!
מה קרה?
הבלון התפוצץ… הבלון נקרע.
אנא – אורי – אל תצטער!
נביא לך בלון אחר.
פגשו הילדים את אבא של רון.
שמח רון ואמר: אבא – נפח את הבלון הצהוב!
שיהיה גדול – כמו הראש שלך!
גדול – גדול כמו… כמו… השמש!!
אבא ניפח את הבלון…
ניפח… וניפח….
ופתאום….. בום! טרך!
מה קרה?
הבלון התפוצץ…. הבלון נקרע.
אל תצטער רוני-רון!
זה סופו של כל בלון.
פגשו הילדים את מיצי –
חתולתה של סיגלית.
התכופפה סיגלית, רצתה ללטף את מיצי…
חטפה מיצי את הבלון הסגול של סיגלית – –
גלגלה – ותפסה….. גלגלה – ותפסה……
סרטה את הבלון בציפורניה.
ופתאום… בום! טרך!
מה קרה?
הבלון התפוצץ… הבלון נקרע.
אל תצטערי סיגלית!
כך קרה גם לרון. זה סופו של כל בלון.
הבלון הסגול התפוצץ.
הבלון הצהוב התפוצץ…
וגם הבלון הירוק.
נשארו רק שני בלונים:
בלון כחול לרותי,
בלון אדום לאלון.
פחדה רותי שגם הבלון שלה יתפוצץ…
חיבקה רותי את הבלון הכחול כמו שמחבקים
בובה….
כמו שמחבקים את אימא….
ופתאום…. בום! טרך!
מה קרה?
הבלון התפוצץ. הבלון נקרע.
אל תצטערי רותי!
כך קרה גם לרון – זה סופו של כל בלון.
נשאר רק בלון אחד: בלון אדום – הבלון של אלון.
פתאום….. נשבה רוח חזקה – – – חטפה את הבלון
האדום,
העיפה אותו למעלה – למעלה – עד העננים.
אלון נפנף בידיו וקרא:
שלום! שלום!
בלון אדום!
עמדו הילדים,
נפנפו בידים –
וקראו בקול אל השמים:
שלום! שלום!
בלון אדום! -
נספח 2: מהו חינוך
"שלמה המלך אמר במשלי (כ"ב, ו'): "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה".
זה הוא עיקר החנוך שלא בלבד בשעה שהנער נער, ויד אביו עודה תקיפה עליו ישמע לו ויעשה כמצותיו, רק גם כשיגדל והוא ברשותו, אף כי יזקין לא יסור ממנה.
כי החנוך לא צווי לבד הוא, שמצוה את בנו או תלמידו עשה כך וכך, גם לא הרגל בלבד הוא, שמרגילו לעשות מעשים טובים.
יותר גדול ויותר פועל מן הצווי ומן ההרגל הוא החנוך, ושני אלה הצווי וההרגל רק כלי תשמישו הם, שהמחנך מוכרח להשתמש בהם, לצוותו ולהרגילו, כדי לחנכו בדרך ד'."
-
נספח 3: יאנוש קורצ'אק
"הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים" (יאנוש קורצ'אק)