בקשו שני מתנדבים. הביאו לכל מתנדב כרטיסיית סיטואציה (נספח 1) ובקשו מכל מתנדב לצאת מהחדר ולהיכנס בתור הדמות שיציג איתה את הסיטואציה. החניכים יכולים לשאול אותו שאלות בהתאם לסיפור שהוא מציג, והוא צריך לענות לפי הדמות שקיבל. לאחר ההצגה, דונו: האם אתם רואים את יאיר וזיו באותו אופן? מה מחבר ביניהם ומה מפריד? היכן הבחירה בדרך חיים מסויימת מוגבלת? מה השורש של דיוויד ומה השורש של זיו? אמרו לחניכים: אדם לא יהודי יכול להרגיש קשור מאוד לעם היהודי, ואדם יהודי יכול להרגיש שאין לו קשר לארץ ולעם, אבל בסופו של דבר אין כאן בחירה וזה לא עניין של הרגשה. נקודת השורש הבסיסית, הסביבה אליה אנחנו נולדים, מגדירה אותנו. אם נחליט שאין לנו קשר לעם היהודי, אין לזה בסיס במציאות – נישאר יהודים. בשנת 1935, ארבע שנים לפני שהחלה השואה, הנאצים כבר עלו לשלטון בגרמניה וחוקקו את חוקי נירנברג. החוקים הללו קבעו מי שייך לגזע הארי, ומי מאיים עליו. חלק מנוסח החוק קבע שאסור להתחתן עם יהודים (כי הם מאיימים על הגזע הארי), שאסור ליהודים להעסיק עוזרות בית גרמניות מתחת גיל 45 והשיא הוא הגדרה ברורה מיהו יהודי: אפילו מי שסבא שלו מצד אבא יהודי. בהלכה היהודית היהדות לפי האמא, אבל הנאצים היו כל כך ברורים ברצון שלהם להשמיד את כל היהודים שהם חיפשו באנשים כל קשר זעיר ליהדות. וכך, יהודים משכילים מגרמניה, שחיו חיים חילוניים, חלקם החליפו את שמם לשם גרמני, חלקם התחתנו עם נשים גרמניות – מצאו עצמם מובלים למחנות. העטיפה שלנו, דרך החיים שבחרנו, אורח החיים שנחיה, בסופו של דבר מזוקק לשורש הזהות שלנו – יהודים.

חלקו את החניכים לארבע קבוצות. חלקו לכל קבוצה סיפור גבורה יהודית בשואה (נספח 2) ושאלות לדיון אחריו. לאחר הדיון בקבוצות, חזרו למעגל הכללי ובקשו מנציג כל קבוצה לשתף במסקנות שהגיעו אליהן. שאלו את החניכים: לאיזה סיפור התחברתם? מה משותף לכל הסיפורים? איזה כוח הניע את המספרים?