וְכָל-אֶחָד וְאֶחָד עִם נֵר הָאֱלֹהִים שֶׁבִּלְבָבוֹ

יָצָא בִּזְמַן בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת לְבַקֵּשׁ כּוֹכָבוֹ.

וְהַשָּׁעָה שְׁעַת תֹּהוּ וָבֹהוּ, שְׁעַת עִרְבּוּב הַתְּחוּמִים

שֶׁל אַחֲרִית וְרֵאשִׁית, שֶׁל סְתִירָה וּבִנְיָן, שֶׁל זִקְנָה וַעֲלוּמִים.

מתוך מכתב שכתב חיים נחמן ביאליק לאחד העם בשנת 1903.

• אם אין אפשרות לדגל, קראו את תפילת יזכור.
• מנגינת רקע להורדת הדגל לחצי התורן (נספח א)

להורדת הדגל לחצי התורן, ולתפילת "יזכור" לזכרם של חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, הקהל מתבקש לעמוד.

הורידו את הדגל לחצי התורן. הקריאו את תפילת "יזכור" [נספח 3]. בדרך כלל עדיף שמישהו מכובד ורשמי יקריא את התפילות הללו. לדוג': רב, קומונרית, דמות מהקהילה וכו'.

נא לשבת

"זה סוף סוף קורה, כבר התחלתי לאבד תקווה שניכנס, וב"ה יש לי את הזכות לקחת חלק במלחמה ולהיות בתוך עזה, להילחם, להחזיר את הכבוד של צה"ל ועם ישראל, ובעיקר לדאוג שלעולם לא עוד!

מה שהיה זה לא מה שיהיה, אנחנו חזקים יותר, טובים יותר, מוסריים יותר, ולנו יש את התביעה האמיתית על החיים ועל הקיום שלנו בארץ ישראל וזה הזמן לומר זאת בברור לעצמנו ולכל העולם, עם ישראל חזק, וכל מי שינסה או ירצה לפגוע בנו, יקרה לו מה שקרה לחמאס. יש עוצמות בעם, יש אחדות, וכואב שהקב"ה צריך להראות לנו את זה בדרך הקשה. אבל אני שמח שמתגלים ויוצאים לפועל כל העוצמות והאחדות העם. ועכשיו זה תורי, להיות, להילחם להעז ולפקד על צוות בעת הזאת, במלחמה הזאת. בעוז וענווה אמלא את התפקיד ואוביל את הצוות בקרב. אנחנו חזקים ומלאים בעוצמות, שמח על הזכות לקחת חלק.

אם חלילה יקרה לי משהו, אני אוהב את המשפחה שלי, ובזכותם אני מי שאני. צריך לזכור להיות בגדלות, לאהוב את החיים ותמיד להוסיף טוב בעולם. לשמח אנשים, לראות את החלש ולעזור לו. לחייך לאנשים, לזרוק מילה טובה. להיות טוב זאת השאיפה, טוב לכל, וזה לא עולה לנו כלום, להיות טובים ולעשות טוב.

שמח על החיים ועל מה שעשיתי והייתי, עבור העם שלי, עבור מי שהיה סביבי לאורך השנים והצלחתי להשפיע עליו טוב, אנחנו צריכים להיות טובים ולעשות טוב!"

מכתבו של סרן לירון שניר, מפקד צוות בסיירת גולני, חבר שבט נאמן ומדריך בסניף עפרה. נפל בקרב בצפון רצועת עזה, בח' בכסליו התשפ"ד.

"מִי רוֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב? יוֹצֵר אוֹר וָחֹשֶׁךְ, עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּמִלְחָמָה. מִי הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה? מִי מֵמִית וּמֵחַיֵּה? מִי יְחַבֵּק אוֹתִי וְיַבְטִיחַ שֶׁאֲנִי לֹא אֶכָּנַע בַּסּוֹף?"

ה' יקום דמו, יהי זכרו ברוך.

• להקרין על המסך: מילות השיר "שבורי לב".

מומלץ שחברי סניף מוזיקליים ינגנו וילוו את שירת הציבור. אם אין אפשרות כזאת, תוכלו להשמיע את הביצוע המקורי

אלוקים ברא לנו שני כוחות חזקים: כוח השכחה וכוח הזיכרון. הם שלובים זה בזה, מביאים כל אחד מחוזקותיו וחולשותיו ומשלימים רובד בנפשנו. הזיכרון מאפשר לנו לנצור קרוב ללב רגעים חשובים ומשפיעים, חוויות משמעותיות, דמויות שפגשנו, רגשות טובים ופחות. הזיכרון מלווה אותנו ברבדים שונים – על פני השטח ומתחתיו, הזכרונות מופיעים כשנרצה להיזכר בהם וגם כשלא נרצה בהם.

כך כותב הרב שלמה אבינר, בפירושו לספר 'אורות התורה': "הזיכרון הוא כוח עצום. הוא משפיע על מחשבותינו, רגשותינו ומעשינו. זיכרונות חיוביים יכולים להעניק לנו השראה, עידוד ותקווה. זיכרונות שליליים יכולים להוביל לכאב, צער ופחד. הזיכרון הוא גם כלי רב עוצמה בעבודת השם. על ידי זיכרון מעשי ה' וחסדיו, אנו יכולים לחזק את אמונתנו וביטחוננו בו. על ידי זיכרון עוונותינו, אנו יכולים לחזור בתשובה ולהתקרב אליו. התורה נותנת חשיבות רבה לזיכרון. מצוות רבות קשורות לזיכרון, כגון זיכרון יציאת מצרים, זיכרון מתן תורה וזיכרון יום השואה. מצוות אלו נועדו לחזק את הקשר שלנו עם הקב"ה ועם מורשתינו. חשוב לזכור שזיכרון אינו עניין פסיבי. עלינו להתאמץ לזכור את הדברים החשובים לנו. עלינו ללמוד וללמד את ילדינו על עברנו, על מורשתינו ועל ערכינו.

על ידי זיכרון, אנו יכולים להפוך את העבר לחלק מההווה ומהעתיד שלנו. אנו יכולים להמשיך את מורשת אבותינו ולבנות עולם טוב יותר".