"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לה'. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ. וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ. וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל" (ויקרא כה, א–ז).

"כלל הדבר: יהיה האדם מעיין על מעשיו כולם, ומפקח על כל דרכיו שלא להניח לעצמו הרגל רע ומדה רעה, כל שכן עבירה ופשע. והנני רואה צורך לאדם שיהיה מדקדק ושוקל דרכיו דבר יום ביומו כסוחרים הגדולים אשר יפלסו תמיד כל עסקיהם למען לא יתקלקלו, ויקבע עתים ושעות לזה שלא יהיה משקלו עראי, אלא בקביעות גדול, כי רב התולדה הוא" (רמח"ל, מסילת ישרים, פרק ג).

• שמי שמעון, ויש לי שדות חיטה בצפון. בכל שנה אני עובד קשה לשמר את האדמה, ליצור בסיס לצמיחת יבול משובח. זו עבודה קשה מאוד, אבל יש בה סיפוק גדול. לחרוש, לזרוע, לזבל, להשקות. אבל עכשיו שנת שמיטה, ואסור לטפל באדמה בכלל. מה אעשה?
• שמי רונן, ויש לי מטעים גדולים של פירות בדרום הארץ. היבול שלנו משובח עד כדי כך שהוא מיוצא לחו"ל, ואנחנו מרוויחים מכך כסף רב. השנה שנת שמיטה, ואסור לסחור בפירות שיגדלו. יש סיכוי שנפסיד כסף רב ויבול איכותי. מה אעשה?
• שמי שמחה, ואני בעלי כרמים במרכז הארץ. בכל שנה עבודת הכרם גוזלת ממני זמן רב, כי כל עינב ועינב מקבלים יחס של מלכים כדי שיצאו הפירות המשובחים ביותר. זכיתי כבר שלוש שנים בכרם המוביל בארץ, אך השנה שנת שמיטה, ואסור לטפל בכרם בכלל. זה עלול לפגוע בפירות ובשם של הכרם שלנו. מה אעשה?