לפני 27 שנה בי"ב במרחשוון תשנ"ו נערכה עצרת 'כן לשלום, לא לאלימות' בכיכר מלכי ישראל בתל אביב. באותה תקופה היו מחלוקות עמוקות בעם באשר לדרכי ההגעה לשלום שפעל בהן ראש הממשלה דאז יצחק רבין (ראש הממשלה החמישי של מדינת ישראל). החתימה על הסכמי אוסלו* עוררה הפגנות ופעולות מחאה רבות בכל רחבי הארץ. מדינת ישראל הייתה קרועה בין מחנות הימין והשמאל. השסע בין חלקי העם היה מוחשי וקולני מאי-פעם: על מסכי הטלוויזיה התנצחו הפוליטיקאים, ובכיכרות סערו הרוחות וההפגנות. רבים הביעו את עמדתם הפוליטית בהדבקת סטיקרים על פגושי רכבים.

העצרת 'כן לשלום, לא לאלימות' נערכה כדי להביע תמיכה בממשלה. ראש הממשלה יצחק רבין הגיע לנאום והצטרף לשירת 'שיר לשלום'. בתום העצרת, בשעה 21:42, הוא נורה ונרצח. רוצחו היה יגאל עמיר.

מאז נקבע חוק 'יום הזיכרון ליצחק רבין', ובכל שנה בי"ב במרחשוון, בתאריך הזה, מציינים במדינת ישראל את רצח ראש הממשלה רבין ז"ל בטקסים ממלכתיים ובבתי הספר. נוסף על הטקסים במהלך שנים נערכה עצרת, ובה נאמו אנשי רוח ופוליטיקאים רבים משמאל. העצרת הייתה עצרת פוליטית ועסקה ברצח רבין ובאירועים שהובילו אליו, ברוח האשמות רבות כלפי הציבור הדתי והימני ובטענה שפעולות המחאה נגד הסכם אוסלו הסיתו את יגאל עמיר, שכביכול התחנך במסגרות דתיות-לאומיות, לרצוח את רבין. לכן שנים רבות הייתה ההשתתפות בעצרת בעייתית בעיני הציבור הימני והדתי.

 

*הסכם שנחתם עם יאסר ערפאת כדי לסיים את הסכסוך בין ישראל לפלסטינים בדרך של פשרה טריטוריאלית על שטחי ישראל. ההסכם כלל הכרה הדדית בין ישראל ואש”ף (הארגון לשחרור פלסטין) ועסק בהסדרי ביניים לקראת הקמת ממשל עצמי לפלסטינים בעזה וביריחו.

 

בשלב זה עצרו והקרינו לחברים את הסרטון הראשון במצגת (שקופית 2), במידה והפעולה בשבת ניתן לספר על מה מתרכש בסרטון או להביא בתמציתיות את הפרטים בכרטיסיות.

 

בשנים האחרונות הוחלט שהעצרת תתמקד בדמוקרטיה ובבניית עתיד משותף, מעבר למחלוקות הפוליטיות, וכך החל גם הציבור הזה להשתתף בה.

לפני כמה שנים נוסף לעצרת אירוע ששמו 'האספה הישראלית': אספה של ציבורים שונים בעם, בהובלת תנועות הנוער, שמטרתה לייצר שיח משמעותי בין חלקים שונים בחברה, לברר סוגיות אידאולוגיות שבוערות בה ולבנות עתיד משותף יחד.

תנועת בני עקיבא לוקחת חלק פעיל בתכנון האספה ובאירוע עצמו מתוך רצון לקירוב לבבות בעם, מתוך אמונה בערכים עליהם אנו משתדלים להתחנך ורצון להביאם לשיח הציבורי ומתוך הבנה שחלק מרכזי מעולמנו הרוחני הוא הקשר והחיבור העמוק שלנו לכלל ישראל. 

 

בשלב זה נרצה לעורר בחברים את המשימה שיש לנו באספה, את החשיבות שבהגעה שלנו לשם כשומעים וכמשמיעים, כבעלי דעה ועמדה, ולא רק כמהנהנים ומקשיבים. אנחנו מביאים איתנו תפיסה ותודעה שצריכה להישמע בחברה הישראלית, וצריכים להיות חשופים באופן בלתי אמצעי לעמדות אחרות שקיימות החברה הישראלית.  

שאלו את החברים:

• האם חשוב שנהיה חלק מהאספה הישראלית? מדוע?
• מה אתם מצפים שיקרה שם?

 

האספה הישראלית היא בראש ובראשונה מפגש עם תנועות נוער אחרות בעם ישראל, ועצם המפגש חשוב ומשמעותי. הם חלק מהעם שלנו! נוסף על כך האספה נוסדה כדי לברר ולחשוב יחד איך אנחנו יוצרים את העתיד המשותף של מדינת ישראל. יש חשיבות גדולה בנוכחות שלנו באספה זו: אנחנו מייצגים חלק מכובד מעם ישראל, ועלינו מוטלת האחריות להציג את הקול שלו, את התפיסה שלו ואת האמונה שלו. יש לנו השפעה עצומה על איך תיראה החברה במדינת ישראל בעתיד.

בשלב זה נרצה לדבר על צורת השיח, ונעשה זאת על ידי משחק שידמה שיחה סוערת שבה כל צד מבקש להביע עמדה ולהשליט אותה על שאר המשתתפים. נדגיש: אנחנו באים לאספה, לשיח עם אנשים ששונים מאיתנו, בסבלנות ובהקשבה לקולות הנשמעים. אנחנו רוצים לשמוע, ומתוך הקשבה זו ליצור יחד את העתיד המשותף במדינת ישראל, להוביל עשייה משותפת שנותנת מקום לכל הצדדים ולכל המגזרים בעם שלנו ובמדינה שלנו.

כל משתתף מקבל מראש הודעה ובה נושא מסוים (נספח 2). הסבירו שעל כל אחד להסב את השיחה לנושא הכתוב בהודעה שלו. המנצח הוא מי שנושא השיחה שלו היה הדומיננטי ביותר. אסור לצעוק סתם כך, אלא צריך להתייחס לדברים שנאמרו ולנסות להמשיכם, כל אחד לכיוונו.

(אם הקבוצה גדולה, חלקו את החברים לכמה קבוצות של כחמישה משתתפים)

תנו את אות הפתיחה וראו איך השיח מתפתח (במידה והפעולה ביום חול, ניתן להקליט את השיחה ולהשמיעהּ לחברים).

 

שאלו:

• מה דעתכם על השיחה? האם הצלחתם להקשיב לחברים שלכם ולפתח את הנושאים שהעלו?
• מה היה דומיננטי יותר, הרצון לשמוע או להשמיע?
• האם אנחנו פועלים ככה לפעמים גם בדיונים אמיתיים?
• האם כל האמת נמצאת בעמדה שלכם, או שאפשר ללמוד משהו גם מהצד השני?
• האם הקשבה אמיתית ומכבדת לצד השני פירושה הסכמה עם העמדה שלו?

את השאלה האחרונה פתחו לשיח ולדיון על האספה.

הפנו לקבוצה שאלה ושתי אפשרויות לתשובה, ובקשו מכל חבר שיצביע מה דעתו (האם צריך לנסוע לפולין? האם צריך להקפיד על הפרדה בין בנים לבנות בתנועת נוער? האם לאפשר תחבורה ציבורית בשבת? ועוד. מומלץ לחשוב על שאלה שבוערת בקרב החבורה שלכם). בקשו משני נציגים, אחד מכל עמדה, לשכנע את הקבוצה בדעתו תוך כדי עימות ביניהם. לאחר כמה דקות בקשו מהנציגים להחליף עמדות, להיכנס לנעלי החבר שמולם ולשכנע בדעה שלו.

 

שאלו:

• איך הייתה השיחה ביניכם בהתחלה? האם הקשבתם באמת לעמדה המנוגדת?
• כשהתבקשתם לשכנע בעמדה ההפוכה, האם התחדש לכם משהו?
• האם כל האמת נמצאת בעמדה שלכם, או שאפשר ללמוד משהו גם מהצד השני?
• האם הקשבה אמיתית ומכבדת לצד השני פירושה הסכמה עם העמדה שלו?

את השאלה האחרונה הפנו לכלל החברים, ופתחו לשיח ולדיון על האספה.

 

לסיכום השלב הזה, עברו יחד על דגשים לקיום מפגש ושיח בשקופית 6-7.

"אני בא/ה לאספה הישראלית ומביא/ה איתי _______" (אדם, מסר, חפץ)

אפשר לקרוא עם החברים את הקטע 'דרך עם ערך' (נספח 3).