אפשרות 1: החניך בוחר אמירה שנראית לו נכונה

בקש מהחניכים להסתובב ולקרוא את כל האמירות. לאחר כמה דקות של קריאה וחשיבה בקש מהחניכים להתיישב ליד האמירה שלפי דעתם היא הנכונה ביותר.

אפשרות 2: חלוקת החניכים לקבוצות דיון ביחס לכל אמירה.

חלק את החניכים לקבוצות כאשר כל קבוצה תשב ליד אחת מהאמירות ותדון בנאמר בה.

אי אפשר ללמד מישהו לאהוב משהו: אם הוא מרגיש אהבה אז יופי ואם לא אין מה לעשות…

אהבה היא משהו מתפתח שאפשר ללמוד ולרכוש ברוב המקרים, אם רוצים.

אין דבר כזה אהבה אמיתית, כולם בעולם אגואיסטים ורוצים רק את טובת עצמם.

כל אחד יכול לאהוב כל דבר, זה רק עניין של החלטה פנימית

בקש מכל קבוצה שהתיישבה או שהושבת אותה ליד כרטיס, לנסות לחשוב על דוגמאות מהחיים שימחישו את הנאמר בכרטיס שקיבלו. ושוב, אמור לחניכים שיתנו דוגמאות מהעולמות בהם עסקנו ביחידה הקודמת: אהבת עם ישראל, אהבת ארץ ישראל, אהבת תורה וכו'. לאחר שכל קבוצה תדון בכרטיס שלה, אסוף מחדש את כל החניכים ובקש מנציגי הקבוצות לקרוא בקול את הכרטיס שקיבלו ולהדגים את האמירה שבכרטיס בעזרת הדוגמאות עליהן חשבו.

לפניך הפסוקים בתורה שמצווים על האדם באופן מפורש להיות אדם אוהב. אנחנו מבקשים להפגיש את החניכים עם הפסוקים ולעמת אותם עם ההבנות שהם הגיעו אליהם ביחס לאהבה. על מנת להפוך את העניין למעניין, תוכל לתת תנ"ך לכמה מהחניכים ולעשות תחרות מי מוצא ראשון את המקור שאתה אומר בקול. לחילופין תוכל להעביר את התנ"ך מחניך לחניך, כאשר כל מקור יצטרך להיפתח ע"י חניך אחר. חניך שפותח את המקור צריך קרוא אותו בקול רם..

• ספר ויקרא, פרק י"ח פסוק י"ט (הפסוק הוא: "ואהבת לרעך כמוך אני ה')
• ספר דברים, פרק ו' פסוק ה' (הפסוק הוא: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך")
• ספר ויקרא, פרק י"ט פסוק ל"ד (הפסוק הוא: "כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך")
• ספר מיכה, פרק ו' פסוק ח' (הפסוק הוא: "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך"
• ספר דברים, פרק י"א, פסוק א' (הפסוק הוא: "ואהבת את ה' אלוקיך ושמרת משמרתו וחוקותיו ומשפטיו ומצוותיו כל הימים")

לאחר שהפסוקים מוקראים בחלל החדר, שאל את החניכים את השאלה בה סיימתם את היחידה הקודמת: כיצד יכול להיות שהקב"ה מצווה אותנו לאהוב אותו, את הזולת, את הגר, את המצוות ואת עשיית החסד – אם אי אפשר ללמד מישהו או להכריח מישהו לאהוב??

פתח את השאלה לדיון קצר בין החניכים. במידה ובחרת לסיים את היחידה הקודמת עם הפסקה הקצרה של הרב בלייכר, זו תהיה עבורך הזדמנות טובה לדעת מה ואם נקלט אצל החניכים ביחס למושג אהבה.

לאחר שהשאלה: "כיצד ניתן לצוות על אהבה?"  שוב הוצפה בשיא עוזה, אנו מבקשים לחדד לחניכים את ההבחנה שבין ליצור משהו לבין לחשוף ולגלות משהו שקיים. הבחנה זו תשמש אותנו בהמשך כאשר נבין שהציוויים בתורה לאהוב, אינם תובעים מהאדם ליצור משהו, אלא לחשוף ולגלות את האהבה שקיימת בו, כלומר את החיבור והשייכות הקיימים בו למושאי האהבה.

שאל את החניכים:

• מה ההבדל בין לחשוף לבין ליצור?

מן הסתם החניכים יגדירו מהי ההבחנה בין שני פעלים אלו. במידה והחניכים שלך מסתבכים, עזור להם והגדר שחשיפה היא פעולה שמגלה משהו שכבר היה קיים קודם ואילו יצירה היא פעולה שממציאה משהו חדש שלא היה קיים כלל קודם לכן.

בקש מחניכים לעמוד על הכיסאות ואמור להם שאתה עומד להקריא להם כל מיני משפטים עם הפעלים: "לחשוף" ו"ליצור". החניכים יצטרכו להחליט איזה פועל מתאים יותר למשפט.

במידה והפועל הנכון הוא "לחשוף" הם יצטרכו להתיישב על הכיסאות.

במידה והפועל הנכון הוא "ליצור" הם יצטרכו להתיישב על הרצפה.

(כמובן שאפשר גם לבקש מהחניכים כל פעולה אחרת שתבחין בין שני הפעלים: להרים יד ימין/להרים יד שמאל. לשלב ידיים/ להרים ידיים וכו'…)

• קולמבוס ______ את אמריקה.
• בשנת 1973 ______ את הטלפון הסלולרי.
• בשנת 1436 _______ את הדפוס.
• כשאני כותב מבחן אני ________ ידע.
• אינשטיין _________ את תורת היחסות.
• במאה ה-17 _________ שכדור הארץ מסתובב סביב השמש ולא השמש סביב כדור הארץ.
• כשאני נותנת פרח לאמא שלי אני _______ אהבה בינינו.
• ברית מילה ________ יהודי.

ייתכן שעל חלק מהמשפטים לא תהיה הסכמה מלאה בשבט ואזי כדאי לנהל דיון קצר שיעזור עוד בהבחנה שבין שני המושגים הללו: חשיפה וגילוי.

לאחר שהמשחק ממצה את עצמו, שאל את החניכים:

• האם לפי דעתכם המצוות יוצרות אותנו ליהודים או שרק חושפות את העובדה שאנחנו יהודים?

במידה והשבט שלך כבר בוגר דיו לנהל דיון טוב, כדאי לתת ל חניכים להתבטא ולהגיע איתם להבנה שהמצוות ככלל, אינן הופכות אותנו ליהודים, שהרי גם מי שאיננו מקיים מצוות מוגדר כמובן כיהודי. המצוות עוזרות לנו לחשוף את המהות שלנו. ממש כמו פרח שאני נותן לאמא שלי ובכך אני חושף ומגלה בפניה את הרגש שלי כלפיה, כך מעשה המצוות אמורים לעזור לנו לחשוף ולגלות את המהות הקיימת בנו.

מצורף סיפור קצר וחמוד שכתב הרב אבינר שעוזר להמחיש נקודה זו. כדאי לקרוא אותו לחניכים ואולי אפילו לצלם להם אותו כצ'ופר(נספח 1)

סכם את השלב הזה בכך שכפי שכותב הרב אבינר בסיפור על מפגשו עם היפני: בתורה אין ציווי להיות יהודי, כיוון שיהודי הוא נתון שאליו אדם נולד. התורה בציווים שלה רק מבקשת לחשוף את היהודי ליהדות שלו ולגלות אותה לאדם ולעולם. ממש כמו שקולומבוס לא המציא את אמריקה שהיתה קיימת מאז בריאת העולם, כך המצוות לא יוצרות יהודי שגם הוא היה קיים ככזה מרגע שנולד. קולומבוס מגלה לעצמו ולעולם את המקום ששמו אמריקה והמצוות מגלות לאדם ולעולם את מהותו של היהודי.

לפני שננסה להבין כיצד הציווי להיות אוהבים איננו מבקש ליצור באדם משהו חדש, אלא מבקש לחשוף ולגלות משהו שקיים בו, אנו מבקשים לבחון ולהעמיק את ההבנה של החניכים בתובנה הכללית שהמצוות חושפות יותר ממה שהן יוצרות. לפניך כרטיסיות כאשר על כל אחת מהן מופיעה אחת מהמצוות בתורה. אנחנו רוצים לבחון איזו חשיפה של מהות ואופי מגלות המצוות הללו. על מנת לעשות זאת, תוכל או להציג בפני כל השבט את הכרטיסיות ולהעלות את הנושא לדיון, או לחלק את החניכים לקבוצות ולתת לכל קבוצה את אחת מהמצוות לדיון, או לבחור נציגים מתוך החניכים ולבקש מהם להציג בפני השבט את המצוות. כמובן שקשה להסביר ולרדת לעומק כל מצווה ומצווה: מה היא חושפת באישיות שלנו, ועל כן בחרנו רק חלק מהמצוות בהם העניין יחסית ברור.. "לא תרצח" "כבד את אביך ואת אמך" "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך" "לא תחמוד" במידה והחניכים שלך בוגרים דיים ללימוד קצר שיבהיר את הנקודה הזו, אנו מציעים לקרוא לחניכים את המדרש הבא המוכר בוודאי לרוב החניכים. המדרש מספר שלפני מתן תורה הלך הקב"ה לכל העמים ושאל אותם האם הם רוצים את התורה. לאחר שגילו העמים מה כתוב בתורה, הם הבינו שהתורה איננה מתאימה לאופי שלהם אלא סותרת נקודה משמעותית של אופי שקיימת בהם: עשיו בטבעו רוצח ועל כן לא שייך לצוות אותו "לא תרצח", ישמעאל בטבעו גנב ועל כן לא שייך לצוות אותו "לא תגנוב"…

'ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן'. בתחילה הלך לו אצל עשו להר שעיר, אמר להם: מקבלים אתם התורה? אמרו לו: מה כתיב בה? אמר להם: 'לא תרצח', ולא קיבלו אותה, אמרו לו: היא הברכה אשר ברכנו אבינו: 'על חרבך תחיה', אין אנו יכולין לחיות בלא היא, ולא קיבלו אותה. הלך לו למדבר פארן אצל בני ישמעאל, אמר להם: מקבלים אתם התורה? אמרו לו: מה כתיב בה? אמר להם: 'לא תגנוב', אמרו לו: היא ירושת אבינו: 'ידו בכל ויד כל בו', אין אנו יכולין לחיות בלא היא, ולא קיבלו אותה… בא לו אצל ישראל, אמר להם: מקבלים אתם התורה? אמרו לו: הן הן, 'כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע' " (איכה רבה, פרשה ג')

במידה ונראה לך שהחניכים שלך כבר עמוסים בתכנים ושכדאי לעשות הפסקה, אנחנו מציעים לעשות את ההפסקה בשלב זה, ולהמשיך ביום שלישי בהמשך השבוע. כמובן שבפתח הפעולה ביום שלישי כדאי לחזור על מה שעברנו עד השלב הזה ביחידה בשבת ולהמשיך הלאה. לאחר שבשני השלבים הקודמים של היחידה החניכים הבינו שככלל, המצוות אינן באות להגדיר את האדם כיהודי, אלא חושפות את הזהות שלו כיהודי, אנחנו מבקשים בשני השלבים הבאים לצעוד צעד קדימה ולהבין כיצד מתיישמת אמירה זו ביחס לציווי האהבה שקיימים בתורה. חשוב להבין שאם ביחס למצוות כולם, יכול להיות שהחניכים כבר שמעו פעם את האמירה שהמצוות רק חושפות את היהדות שבנו ולא יוצרות אותה, וגם אם לא שמעו את האמירה הם יודעים שגם יהודי שאינו שומר מצוות מוגדר כיהודי – הרי שביחס למושג אהבה יש כאן חידוש של ממש: הציווי לאהוב איננו רק תביעה מהאדם לאהוב ולנהוג באהבה לזולת ולקב"ה אלא הוא מגלה לאדם שיש בו חיבור וממילא פוטנציאל להיות אוהב כלפי הזולת וכלפי הקב"ה. הבא איתך שני פאזלים (לא גדולים מידי) לפעולה וחלק את השבט לשתי קבוצות. כל אחת מהקבוצות תקבל את אחד מהפאזלים ותצטרך לסיים את הבנייה שלו כמה שיותר מהר.. הקבוצה שמסיימת ראשונה: מנצחת…

שאל את החניכים:

• כיצד ידעתם איזה חלק מתחבר לאיזה חלק?
• האם התמונה שנוצרה בסופו של דבר מהפאזל היא יצירה שלכם או רק חשיפה שלכם?
• האם החיבור בין כל חלק לחלק אותו חיברתם הוא יצירה שלכם או רק חשיפה שלכם?

בעזרת הדוגמא של הפאזל, הרחב אתה את הדיבור:

אהבה היא למעשה חיבור בין שני דברים: הורים שאוהבים את הילדים שלהם מרגישים למעשה את החיבור שקיים ביניהם. אדם שאוהב את ביתו ואת ארצו, מרגיש את החיבור שקיים בינו לבין מקום מושבו. בני זוג שאוהבים אחד את השני מרגישים את החיבור שקיים ביניהם וגם חבר'ה שאוהבים זה את זה מרגישים את החיבור שקיים ביניהם.

הציווי של הקב"ה אלינו להיות אנשים אוהבים: לאהוב את ה', לאהוב את התורה והמצוות, לאהוב את הזולת, לאהוב את עשיית הטוב, לאהוב את ארץ ישראל וכו'.. הוא למעשה אמירה כלפינו שקיים בינינו לבין כל המושאים הללו חיבור ושייכות. המצווה לאהוב, ממש כמו בסיפור של הרב אבינר על היפני איננה יוצרת בנו משהו חדש, אלא מלמדת אותנו מה קיים בנו: קיים בנו חיבור ושייכות לכל המציאויות הללו: לה' שברא ומשגיח עלינו, לארץ ישראל, לעם ישראל, לתורה ולמצוות. התפקיד של האדם הוא, ממש כמו בהרכבת הפאזל, לחשוף ולגלות את החיבור שקיים בין החלקים השונים ולהרגיש את האהבה שקיימת בפוטנציאל כבר בתוכנו.

ההבנה הזו היא פתח לתשובה כיצד הקב"ה יכול להכריח אותנו לאהוב? הקב"ה לא מכריח אותנו לאהוב הוא מלמד אותנו שהאהבה טמונה בנו, כלומר השייכות והחיבור והפוטנציאל להרגיש אהבה כלפי כל המושאים הללו קיימת ואם כך לנו רק נותר לחשוף אותה.