"מה אני אגיד לך? אני לא סובל אותו. זה נתון. קבל את זה ועבור הלאה" כך אמר לי בשבוע שעבר חבר כשניסיתי להבין, איך הוא מרגיש ביחס לשותף שלו לחדר בעבודה.
המשפט שלו גרם לי להרבה מחשבות: האם זו באמת עובדה? או שאני אוהב ומרגיש מחובר למישהו או שלא?"
לאחר שביחידה הקודמת נגענו במושג הגדול "אהבת עם ישראל" וגילינו שבשעות של קושי מתגלה האהבה הזו שטמונה ומחכה שם תמיד.. ננסה ביחידה זו להעמיק עוד קצת בשאלה: מה זו בכלל אהבה? ננסה להבין שאהבה היא לא נתון שאי אפשר לשעות איתו עבודה: עד כמה שזה נשמע אולי מצחיק יש שיעורי בית באהבה. כשאדם מכיר יותר את הזולת, כשאדם מתאמץ יותר להכיר את הזולת, כשאדם חי עם יותר עין טובה על העולם, כשאדם מתאמץ לפגוש את העולם על צדדיו היפים והטובים – הוא לומד לאהוב.
- החניך יבין שכאשר אדם מכיר את הזולת הוא מרגיש אליו קשר ולומד לאהוב אותו.
- החניך יבין שמבט של עין טובה וחיפוש אחר הנקודה הטובה באחר יוצר קשר ואהבה.
- החניך יפתח בתוכו רצון להכיר את הזולת ולראות אותו בעין טובה.
- איך היתה התחושה לגלות אחד על השני דברים שלא הכרתם?
- איך היתה התחושה לחשוף על עצמכם פרטים וסיפורים שרוב השבט לא הכיר וידע?
1: משה: בחור חרדי גר בשכונת מאה שערים בירושלים ולומד תורה בישיבת מיר.
אברהמי: בחור חרדי גר בשכונת סנהדריה בירושלים ולומד תורה בישיבת חברון.
2: גיא: חייל בסיירת צנחנים, שרוף על הצבא ומקווה לצאת לקורס קצינים בקרוב.
עמיחי: מפקד בסיירת מטכ"ל, חותם קבע לעוד שנתיים ומקווה להגיע לתפקיד בכיר בסיירת.
3: רחל: בת 27, סטודנטית לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, אוהבת להקשיב לבני אדם.
רותם: בת 29, סטודנטית לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, אוהבת לייעץ לכל מי שעל ידה.
4: רבקה: מנהלת תיכון של בנות בירושלים, ההוראה והחינוך הם אהבת חייה..
שירה, מנהלת בית הספר המקיף בקרית גת, אשת חינוך, אוהבת את התלמידים ואת העבודה.
5: זוהר: כלכלן בחברת "טבע", מכור לעבודה שלו.. מגיע כל ערב בשעה תשע הביתה.
ערן: עורך דין בחברת הי טק, אוהב לעבוד ולדעת שהכל מסודר בענייני החברה.
6: אביה: אשת מחשבים מבריקה. עובדת באחת מהחברות הגדולות בעולם המייצרות פלאפונים.
שמעון: עובד בחברת "אינטל" שמייצרת חלקים למחשבים ניידים.
7: גדי: נהג אוטובוס אגד, קם כל בוקר בשמחה לעבודה לקחת את האנישם למקום חפצם.
שאול: נהג מונית ירושלמי, אוהב את העבודה בה פוגשים כל יום אנשים חדשים לשיחה..
8: יהושע: אדם בן 86 שנמצא בבית אבות, אוהב עדיין לקרוא ספרים ולהתעדכן בעולם..
שלמה: מבוגר בן 79 שחי בדיור מוגן בתל אביב, אוהב להיות מוקף בנכדים ולהתעניין בהכל
לאחר שהחניכים מצליחים למצוא את בן הזוג של חתיכת הפאזל שלהם, ערוך סבב בין החניכים בו כל זוג יגלה מה נקודת החיבור בין שתי הדמויות שהם קיבלו. החניכים יבינו שחתיכות הפאזל מתאימות תמיד בין דמויות זהות, בעלות עבודה או עניין זהה.
- האם החברים שלכם הם בדרך כלל ילדים שדומים לכם בתחומי עניין או בתחביבים?
- מה גורם לנו להתחבר דווקא לילדים שדומים לנו?
- האם אתם מבינים מה עובר על יוסי?
- מה לפי דעתכם עבר על מושי (כך קוראים לחרדי מהאוטובוס) כשראה שיוסי מתקרב לשבת על ידו?
- מה אתם מציעים ליוסי לעשות?
לאחר שהחניכים עונים על השאלות ואתה רואה שהם בעניינים, המשך את הסיפור..
יוסי החליט בכל זאת להתיישב ליד הזקן החרדי וקיווה בליבו שהנסיעה הזו כבר תיגמר ושירושלים תגיע.. יוסי והחרדי שעל ידו ישבו זה על יד זה בחוסר נחת. לפתע החרדי עשה "אפצ'י" גדול והיה צריך טישו.. הוא פנה ליוסי לשאול אם יש לו טישו.. יוסי הוציא מהכיס טישו והגיש לחרדי בחוסר נחת.
מכאן התחילה להתגלגל שיחה בין השניים שהפכו לחברים טובים עד היום הזה..
החלק החשוב ביותר של הסיפור: חסר – מה היה בשיחה בין השניים שגרם לשבור את הדעות הקדומות ולהפוך לחברים של ממש. בקש מהחניכים למלא את הפער ולהשלים על ידי הדמיון שלהם את החלק החסר.
ההשלמה של החניכים שיכולה להתגלגל למקומות שונים ומשונים, חשובה כיוון שהיא תדגיש לחניכים שהשיחה יכולה להיות בכל מיני אופנים: אך מה שחשוב הוא שכשמקלפים את הקליפה החיצונית שנראית שונה כל כך, תמיד אבל תמיד, אפשר למצוא חיבור ואהבה.
לאחר שהחניכים ממציאים את החלק החסר בסיפור, נשאל את החניכים:
- מה המוסר השכל מהסיפור הזה?
- האם קרה לכם פעם שחשבתם משהו על מישהו ואחרי שהכרתם אותו פתאום הבנתם שטעיתם?
נסכם את השלב הזה של היחידה בכך שממש כמו בסיפורם של יוסי ומוישי:
ככל שנוצרת היכרות בין בני אדם הם לומדים למצוא את השייכות והחיבור ביניהם ולאהוב אחד את השני.
אם בשלב הקודם של היחידה חשבנו שרק זהים ודומים יכולים להתחבר, גילינו בשלב הזה, שכמו במשחק בו פתחנו את היחידה כשמתאמצים להכיר ולגלות עוד פרטים על מי שעל ידנו אפשר למצוא שייכות וחיבור גם בין מי שנראה על פניו כשונה כל כך.