א. דוגמא למקרה של הכרה בחטא-

שלשום עברתי בתחנה המרכזית, וקשיש אומלל ומטונף שישב על המדרכה פשט אלי את ידו. אבל אני "שיחקתי אותה" לא רואה והמשכתי ללכת.

1. אי אפשר לעצור ליד כל עני.
2. אני מבין שזה לא בסדר, לעני מסכן חייבים לעזור.
3. הוא נראה לי מתחזה לעני, אני מכיר את אלה…

ב. דוגמא למקרה של חרטה-

משה עיצבן אותי במיוחד, לא יכולתי להתאפק וקיללתי אותו.

1. אני מצטער, משה. פשוט טעיתי, סליחה.
2. נפלט לי.
3. דווקא קללה עוזרת לשחרור של העצבים.

ג. דוגמא למקרה של עזיבת החטא-

אתה, מה שנקרא, הליצן של הכיתה. המורים סובלים הרבה בגללך. כבר העירו לך כמה פעמים שזה לא בסדר, ולפעמים אתה אפילו מצטער שגרמת עוגמת נפש. היום נכנסה מורה חדשה ממלאת מקום לכיתה. מה תעשה?

1. זה אני, ככה זה. לא יכול להיות אחרת.
2. מה יש, בדיחה פה ושם זה לא נורא.
3. הייתי רוצה לעזוב את ההרגל הזה. אשתדל לא להציק לה.

ד. דוגמא למקרה של וידוי-

פעמים רבות אתה שוכח לברך ברכת המזון אחרי הארוחה. השנה החלטת להשתפר בעניין זה. מה עליך לעשות?

1. כלום. החלטתי, וכך אעשה.
2. אתוודה על כך בתפילה, ואקבל על עצמי את המצווה בדיבור.
3. קורה, אז מה?

ה. דוגמא למקרה של קבלה לעתיד-

היום אמא שלחה אותי למכולת. בפתח הבניין ראיתי את האופניים של גדי, השכן שלי, שרגיל להשאיר אותם כך. תיארתי לעצמי שהוא מסכים, אז נסעתי איתם למכולת.

1. מה יש, עשיתי נזק?
2. זה ממש גזל! לעולם לא אעשה זאת שוב!
3. פחות מ-200 מטר- אין לזה שיעור של גזל.

ו. דוגמא למקרה של תיקון הרע-

שיחקתי עם חבר וזרקנו אבנים. האבן שזרקתי פגעה בטעות בחלון חנות הפרחים של חיים ושברה אותו.

1. אין מה לעשות. צריך לשלם לו את הנזק.
2. ההורים שלי לא נתנו לי לצאת מהבית יומיים. למדתי לקח.
3. לא מספיק שחטפתי צעקות מחיים?

"

את ההגדרות הבאות רצוי מאד לכתוב על בריסטול, שיהיה תלוי על הקיר בזמן המשחק.

1. הכרה בחטא: אדם יבין שהמעשה שעשה אינו נכון.
2. חרטה: אדם מצטער על מה שעשה.
3. עזיבת החטא: מפסיק לעשות מעשה לא טוב שעשה.
4. וידוי: "…כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתוודות לפני הא-ל… ווידוי זה מצוות עשה. כיצד מתוודין? אומר: אנא ה' חטאתי… ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי…" (רמב"ם הלכות תשובה)
5. קבלה לעתיד: יקבל על עצמו שלא לחזור על חטא זה לעולם. המבחן האמיתי הוא: אם יפול לידו מצב כמו בפעם הראשונה, האם ישגה שוב או לא.
6. תיקון הרע: פיצוי על הנזקים שנעשו בתקופה השלילית.

"

יום ששי אחד, בעיר ווקו שבמדינת טקסס, עמדתי להיכנס למקווה המקומי. והנה עצרה מכונית פאר גדולה. האיש שיצא ממנה היה חבוש כובע קאובוי גדול, ובצווארו שרשרת גדולה עם תליון. הוא ממש לא נראה יהודי…

כשנכנס למקווה לא יכולתי להתאפק. שאלתי אותו 'מי אתה'?

אמר לי האיש: 'אתה בטח שואל את עצמך מה אני עושה כאן. אדם שהולך למקוה אמור לשמור שבת, לא? בוא אספר לך על עצמי.

נולדתי בכפר קטן ליד ויז'ניץ שברומניה. ומשם, כמה שנים לפני המלחמה, עברה משפחתי לאמריקה. בשבת לפני שעזבנו, לקח אותנו אבא להייליגר ר' ישראל מוויז'ניץ. עמדו שם מאות חסידים צפופים. הייתי ילד, ואבי חשש שאמעך בתוך ההמון. אחרי התפילה הוא לקח אותי והושיב אותי מתחת לשולחן, ליד הרבי. הוא אמר ששם לפחות אהיה מוגן. הרבי ידע שאני שם ושמר עלי כל הזמן. הוא נתן לי חלה ודג…

כשהרבי התחיל לומר תורה לא הבנתי, אבל הרגשתי שמשהו מיוחד קורה. פתאום הרבי קם והחל לבכות אז הבנתי את דבריו. הוא אמר: 'יהודים, הקשיבו לי! לפעמים יהודי רוצה לעשות מצוה, והשטן בא אליו ואמר לו: 'השתגעת? עכשיו אתה רוצה לעשות מצווה? את מי אתה מרמה? הלא אני יודע בדיוק מה עשית אתמול ומה הן התוכניות שלך למחר.'

הרבי ממש זעק: 'יהודים! תגידו, כל אחד, לשטן בשמי: 'בבקשה, תשאיר אותי לבד לדקה. לא איכפת לי מה עשיתי קודם ומה אעשה אחר כך. עכשיו אני רוצה לעבוד את ה'!'

הרבי התיישב והניח את ידו הקדושה על ראשי. הוא פנה אלי ואמר: 'שמעת, ילד מתוק? אני מתחנן אליך שלעולם לא תשכח את זה.'

סיים האיש ואמר: 'דע לך, אני חי כאן בטקסס. על פי רוב אני לא שומר שבת. על פי רוב אני אוכל ביום כיפור. אבל לפעמים אני צם. לא נעים לי להגיד- היצר הרע הוא הבוס שלי. אבל מפעם לפעם אני ממש רוצה לעשות משהו קדוש. היום אחר הצהריים, אינני יודע למה, הייתה לי הרגשה שאני צריך ללכת למקוה. כמובן ששמעתי שוב את הקול הידוע הלוחש לי בציניות: 'השתגעת? אתה לא שומר שבת! בשביל מה אתה הולך למקוה?' אבל עניתי לו מיד: 'לא איכפת לי. אני הולך. לדקה אחת.'

זכרתי מה ששמעתי מהרבי כשהייתי מתחת לשולחן שלו…'

מתחת לשולחנו של הרבי, מאת הרב שלמה קרליבך

"