הרבה פעמים אנו נוטים לחשוב שהקמת ישובים והפרחת השממה זו הפריצה האמיתית,
ובעצם עד שלא אהיה גדול מספיק ומבין מספיק כדי לעשות משהו מעין זה- לא אוכל לפרוץ.
אך באמת, הפריצה היא תנועה נפשית, ולא רק ביטוי מעשי בלבד.
אדם שבוחר בתנועה נפשית של פריצה הוא אדם שלא מסתפק במציאות הקיימת, ששואף ורוצה תמיד להיות עוד ועוד.
הפריצה מתקשרת ליציאה מהנורמה, מהסדר הטוב, מהשגרה הרגילה והמוכרת. אדם שבוחר להיות 'פורץ', הוא אדם שיוצא מהגבולות, קודם כל מהגבולות של עצמו: הוא איננו מסתפק בהישארות באזור הנוחות, במה הוא מכיר, שולט ויודע כבר. הוא שואף ורוצה לצאת מגבולותיו, להרחיב אותן, להצליח להיות גדול יותר, טוב יותר.
אדם הרוצה לפרוץ חייב לחיות בתודעה של שליחות, בהבנה שהוא איננו סם בעולם ושמוטלת עליו אחריות לעשות מה שיכול בצורה הטובה ביותר בכל מקום בו הוא
- סיפורים קצרים
- סיפור על מתיישבי ירוחם שלב א' משחק- חבושים: אחד החניכים עומד במקום מוסכם מראש וסופר עד 20
- חבילת סוכריות
- כרטיסיות של אזורים בארץ X2
- מפה של הארץ
- קטע על בן גוריון אופציה 1: הניחו על הרצפה כרטיסיות של אזורים בארץ (נספח 3)
- וחלקו לחניכים 2 סוכריות
- כרטיסיות חלקו בין החניכים את הכרטיסיות (נספח 6)- ניתן לחלק את החניכים לקבוצות
- וכל קבוצה תקבל כרטיסיה
- או לחלק לכל הקבוצה את הכרטיסיות אחת אחרי השנייה
- מטרת הפעילויות הן לחבר את החניכים הן למקום, והן לתודעה של אדם 'פורץ', אדם ששואף להתקדם, לגדול, להתגבר, לא להישאר בד' אמותיו ולהסתפק בזה, אלא להתקדם ולרצות להיות טוב יותר, מחובר יותר לעצמו ולקב"ה.
- הפעילויות הן קצרות וקלילות, לא דורשות הרבה עבודה מראש, ובהחלט ניתן ורצוי להוסיף אליהן מתודות וקטעים נוספים הנראים לכם מתאימים לחניכים רק חשוב לשים לב שהנקודה המרכזית עוברת, שהמסר נמסר.
-
נספח 1
יעל אוהבת מאד לאכול דברים מתוקים. כל דבר מתוק שיש: מאפים, עוגות, סוכריות, שוקולד. הכל. כמובן שהתוצאה ישירה- בדיקות דם שעשתה לאחרונה הראו תוצאות לא טובות כתוצאה מהרגלי האכילה שלה.. בעקבות הבדיקות החליטה יעל להתחיל בדיאטה רצינית: הימנעות ממיני מתיקה, אכילה של מאכלים בריאים, ועשיית ספורט באופן קבוע. יעל הצליחה בדיאטה, וב"ה בבדיקות דם האחרונות שעשתה חל שיפור משמעותי במצבה הבריאותי.
אביתר שונא ללמוד. הוא לא מבין מדוע כדאי להשקיע כל כך הרבה זמן בלימוד של דברים שבמילא ישכח זמן קצר לאחר שילמד אותם. הוא מעדיף במקום זה לשחק כדורסל, לראות סרטים ולעשות חיים. לאחרונה דיבר עם אחד מחבריו, שסיפר לו על דוד שלו, שלא למד כלום בשנותיו בבית הספר, וכעת נאלץ להשקיע זמן יקר בהשלמת הידע, במקום לעבוד ולהרוויח כסף לפרנסתו. הסיפור הותיר רושם עז על אביתר, והוא החליט להתגבר על הקושי ללמוד, ולהתחיל להשקיע.
ערב שבת, הסעודה הסתיימה לפני רבע שעה. אהוד שרוע על הספה וקורא ספר מתח איכותי. לפתע שומע את אימו קוראת לו, ומבקשת ממנו לקום לשטוף כלים. אהוד בשיא המתח, נותרו לו עוד כמה עשרות עמודים לסיום הספר. הוא מתגבר על עצמו ובוחר לקום ולעשות מה שאימו ביקשה ממנו.
דינה ושירה הן חברות טובות מאד. מספרות אחת לשניה ה כ ל. לאחרונה שמה לב שירה שהן מדברות הרבה על חברות מהכיתה, גם דברים לא כ"כ יפים ולא טובים, ממש לשון הרע. היא יודעת שדינה עלולה לכעוס עליה על כך, אבל היא בוחרת לבקש ממנה שיפסיקו לדבר על בנות מהכיתה, דברים טובים ודברים רעים.
-
נספח 2
"יום שישי, ערב שבת, יומנו הראשון על אדמת הקודש בארץ ישראל. כיסופים של שנים, חלום של דורות מתגשם עכשיו.
מנמל חיפה עלינו על משאית לכיוון באר שבע, שם, כך הבטיחו לנו בעיר האבות נקבל בית.
היום נוטה לערוב, השבת מתקרבת, והמשאית מתנהלת לאיטה, נסיעה שאין לה קץ.
אבא גילה לפתע שלט: "צאתכם לשלום מבאר שבע". אבא נזעק וקרא: "נהג, עברת את המקום, עלינו לרדת בבאר שבע".
אך הנהג פלט בקרירות: "אני נוסע למעברת תל ירוחם". "אבל טעות אדוני הנהג" השתדל אבי, "אנחנו לבאר שבע"
והנהג בשלו: "לתל ירוחם". השבת נכנסה, ואבא שהיה רב ומורה הלכה במרוקו, בכה בכי שלא ראיתי מעודי. הוא התחנן לפני הנהג: "שבת, תן לנו לרדת, רק לא לנסוע בשבת!" אך ללא הועיל. כך, עברה עלינו השבת הראשונה בארץ הקודש, ארץ התורה. אחר כך כבר הבנו עד כמה רחוקה הגאולה.."
-
נספח 3
- רמת הגולן
- הגליל והעמקים
- מישור החוף
- השפלה
- הבקעה
- השומרון
- ירושלים והרי יהודה
- הנגב
-
נספח 4
בן-גוריון החזיק בהשקפה כי עתיד היישוב היהודי בארץ הוא בנגב על מרחביו, העצומים ביחס לחלק הצפוני קטן-הממדים של המדינה.
חדור אמונה, התפטר בן-גוריון מראשות הממשלה ב-7 בדצמבר 1953 ועבר להתגורר בצריף שנבנה עבורו בקיבוץ שדה בוקר שהוקם שנה קודם לכן, בן-גוריון השתלב בעבודות השונות בשדה, בדיר העזים ובתחנה המטאורולוגית.
פולה ודוד בן-גוריון היו החברים המבוגרים ביותר במשק הצעיר, ולדבריו הגיע לשדה-בוקר משום שאהב את המקום ורצה להשתתף בעצמו בהפרחת השממה.
-
נספח 5
ילדות בפולין- דוד גרין נולד וגדל בעיירה בפולין. כשהיה בן 14, הוא ייסד עם כמה מחבריו אגודה ציונית לנערים בשם 'עזרא'. חברי האגודה היו מהפכניים, הם האמינו בעלייה לארץ-ישראל ובהתיישבות בה ולכן קראו לאגודה על שם עזרא הסופר, שהיה אחד ממנהגי הקבוצה הראשונה שחזרה לארץ-ישראל לאחר חורבן בית המקדש הראשון והגליית היהודים מהארץ. דוד וחבריו התחייבו לדבר ביניהם רק עברית וארגנו כיתות לימוד לצעירים מבין עניי העיר, כדי שילמדו את השפה העברית, שהייתה כל כך חשובה להם. פעולות האגודה הצליחו מאוד, כמאתיים ילדים פעלו במסגרתה בשנת פעילותה.
השנים הראשונות בארץ ישראל- בשנת 1906, כשהיה בן 20, עלה דוד גרין לארץ, כחלק מה"עליה השנייה" , בה עלו צעירים רבים, שרצו לחיות בארץ מעבודת אדמה וליצור חברה יהודית טובה יותר. הוא הגיע בספינה לנמל יפו והלך ברגל שעות למושבה החקלאית פתח-תקווה. שם עבד בנטיעת עצים, כריית תעלות השקיה וכו'. אחר כך עבד ביקב בראשון-לציון ובכפר-סבא.
כעבור שנה, התיישב דוד במושבה סג'רה ועבד אצל איכר. בניגוד להרבה מושבות, בסג'רה היו פועלים יהודים רבים ופחות פועלים ערבים והשפה המדוברת הייתה עברית. בתקופה זו פעלו החברים של דוד והצליחו להעביר את השמירה במושבה לידי יהודים. השמירה העברית החלה תהליך של הגנת יהודים על חיי יהודים בארץ. על התקופה בה חי בסג'רה אמר דוד בן-גוריון שהיו אלה הימים היפים ביותר בחייו.
מ'גרין' ל'בן גוריון'- מסג'רה עבר דוד לירושלים כדי לכתוב בשבועון 'האחדות', כחבר במערכת העיתון. על מאמריו ב'האחדות' חתם בשם משפחה עברי: 'בן-גוריון' במקום השם הלועזי – 'גרין' וזה הפך לשמו הרשמי. הוא בחר בשם זה מפני שהיה זה שמו של אחד ממנהיגי המרד הגדול ברומאים, בימי הבית השני, בשנת 70 לספירה.
גירושו מארץ ישראל- בן-גוריון נסע ללמוד משפטים בתורכיה, כי חשב לייצג את היהודים בארץ במערכת השלטון התורכי. התורכים שלטו בארץ בתקופה זו. כשהגיע לחופשה בארץ בתום שנת הלימודים הראשונה, פרצה מלחמת העולם הראשונה. השלטונות התורכים גרשו את בן-גוריון מהארץ יחד עם עוד אזרחי מדינות שנלחמו נגד תורכיה במלחמה. בן-גוריון גורש עם חברו בן-צבי כי נאשם בפעילות ציונית.
הקמת הגדודים העבריים- לאחר שגורשו מהארץ, דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי יצאו לארצות הברית ופעלו למען הציונות. אז פגש בן-גוריון בעיר ניו יורק את פולה מונבז ונשא אותה לאישה. לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה עמד הצבא הבריטי לקראת כיבוש ארץ-ישראל. ממשלת בריטניה פרסמה את 'הצהרת בלפור', בה הצהירה על תמיכתה בבנייתבית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל. בעקבות ההצהרה החלו בן-גוריון ובן-צבי לארגן יהודים שרצו להילחם בגדודים יהודיים מיוחדים בצבא הבריטי. גדודים אלה נקראו 'הגדודים העבריים'. בן-גוריון הצטרף לאחד הגדודים ואיתו חזר לארץ-ישראל אחרי שנכבשה בידי הכוחות הבריטיים.
פעילות מפלגתית ומדינית- אחרי שחזר לארץ, השתחרר בן-גוריון מהצבא הבריטי. הוא פעל לאיחוד כל מפלגות הפועלים בארץ והקים מפלגה בשם 'אחדות העבודה'. הוא עמד בראש 'הסתדרות העובדים בארץ-ישראל', ארגון כללי לפועלים היהודיים בארץ-ישראל. ההסתדרות איחדה את כל הפועלים, דאגה למעמדם ולתנאי העבודה שלהם וכן לצרכיהם השונים, כגון: בריאות, חינוך ותרבות. מפלגתו התאחדה עם מפלגה נוספת. והוא היה למנהיג המפלגה החדשה שנקראה: מפא"י – מפלגת פועלי ארץ-ישראל. מפלגה זו היתה למפלגה הגדולה ביותר בתנועה הציונית ובתור מנהיג המפלגה נבחר בן-גוריון לעמוד בראש הסוכנות היהודית שייצגה את הציונים בכל העולם.
פעילות מפלגתית ומדינית- אחרי שחזר לארץ, השתחרר בן-גוריון מהצבא הבריטי. הוא פעל לאיחוד כל מפלגות הפועלים בארץ והקים מפלגה בשם 'אחדות העבודה'. הוא עמד בראש 'הסתדרות העובדים בארץ-ישראל', ארגון כללי לפועלים היהודיים בארץ-ישראל. ההסתדרות איחדה את כל הפועלים, דאגה למעמדם ולתנאי העבודה שלהם וכן לצרכיהם השונים, כגון: בריאות, חינוך ותרבות. מפלגתו התאחדה עם מפלגה נוספת. והוא היה למנהיג המפלגה החדשה שנקראה: מפא"י – מפלגת פועלי ארץ-ישראל. מפלגה זו היתה למפלגה הגדולה ביותר בתנועה הציונית ובתור מנהיג המפלגה נבחר בן-גוריון לעמוד בראש הסוכנות היהודית שייצגה את הציונים בכל העולם.
מדינה חדשה נולדה- בשנת תש"ח (1948), בעיצומה של מלחמת העצמאות, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל. בטקס הקריא את הכרזת העצמאות של מדינת ישראל ובה התייחסות לעבר של העם היהודי, לציונות ולשאיפות המדינה. מיד עם הקמת המדינה היה בן-גוריון לראש הממשלה ושר הביטחון הראשון של המדינה. כראש ממשלה ושר ביטחון פעל בן-גוריון בתחומים שונים. הוא איחד את הכוחות שהיו בארץ והקים מתוכם את צבא ההגנה לישראל, תוך כדי מלחמת העצמאות. בשנים הראשונות אחרי הקמת המדינה הגיעו לארץ עולים רבים מאוד. בן-גוריון התעקש שלא יגבילו את העלייה למדינה הצעירה.
התיישבות בשדה-בוקר- בסוף שנת 1953, לאחר כארבע שנים בהן היה ראש ממשלה ושר ביטחון, התפטר בן-גוריון מתפקידיו ועבר לגור בשדה-בוקר שבנגב. שדה-בוקר היה קיבוץ צעיר, קטן ומרוחק שרק דרך עפר הובילה אליו. חברי הקיבוץ התלבטו אם לקבל אדם מבוגר ומפורסם לקיבוצם המבודד, אבל לבסוף קיבלו אותו כחבר. בן-גוריון האמין שלנגב יתרונות רבים: אזור גדול ריק מתושבים ובו אוצרות טבע ופוטנציאל גדול. הוא רצה למשוך צעירים להתיישב בנגב. לאחר מכן, הוא חזר לכהן בתפקיד שר הביטחון וראש ממשלה.
-
נספח 6
- אומץ
- נחישות
- אמונה
- דבקות במטרה
- ענווה
- שמחה
- יצירתיות
- הומור
- אופטימיות
- שם לב לפרטים
- רגישות
- מנהיגות
- נאמנות
- יוזמה
- אחריות
- חריצות
- סקרנות
- אסרטיביות