- החניך יבין כי העובדה שבכל אחד מאיתנו צלם אלוקים, מחייבת אותנו לכבד את עצמנו, וכמובן את האדם העומד מולנו.
- החניך יבין וידע את ההתנהגות הנדרשת כלפי הזולת, דרכי ביטוייו של הכבוד, והיכן החניך עומד בעניין הזה
- החניך יבין שהכבוד כלפי הזולת הוא חשוב ומרכזי בחיינו ועליו נבנים יחסי חברה תקינים (וכל זאת על פי תרבותנו - תורתנו???)
להלן הפתקים:
- עומד כשרב או מורה נכנסים
- מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות
- מקדים שלום לכל אדם
- אבא נתן לדוד לזמן (ברכת המזון…)
- מקשיב לחבר כשהוא מספר משהו
- מגיע בזמן כשאני קובע עם מישהו
- מתייחס יפה למבוגרים ממני
- לא צועק בקולי קולות על מי שמעצבן אותי
- מה המשותף לכל הפתקים? ( כל ההתנהגויות בפתקים מביעות כבוד!)
- האם כל אדם חשוב?
- האם יש אדם שלא ראוי לכבוד?
- את מי אנחנו לא מכבדים בכלל?
- מה זה בכלל כבוד?!
נעביר מראה בין החניכים וכל חניך בתורו יאמר אם הוא מכבד את אשר מולו או לא.
(במראה משתקפת דמותו של החניך – האם אני מכבד את עצמי?!)
- מה דעתכם האם הנהג יעזור לשולה להוריד את הסלים מהמונית ?
- כאשר ילדים בגילנו ( בגילכם…) לא עוזרים, נוהגים בכבוד, האם זה משפיע על משהו? אם כן – על מה?
-
1. יום בחייה של שולה
כן, עוד יום עבר חלף לו והיום אני עייפה יותר מתמיד. גם היום כמו בכל יום קמתי מוקדם בבוקר , שמעתי חדשות ושתיתי את הקפה של הבוקר
וכמו בכל יום חמישי התחיל המרתון, ניקיתי את הבית לכבוד שבת. השבת הילדים והנכדים שלי באים אלי, אז אחרי שהבית מבריק צריך לבשל. בשביל לבשל צריך מצרכים, התארגנתי ויצאתי לשוק.
בשוק קניתי תפו"א, גזרים, חצילים, ממתקים ועוד המון דברים. ולאשה בגילי להיסחב עם כל כך הרבה שקיות זה לא עסק פשוט. נכון, בד"כ אני משתדלת לא לקנות הרבה דברים בשוק, כדי לא להקשות על עצמי ועל אחרים. בד"כ אני קונה בסופר ועושה משלוח, אבל הפעם לא הייתה ברירה. היום יום חופש לא מעט חבר'ה צעירים הסתובבו בשוק, אבל אף לא אחד הציע לי עזרה.
פתאום באה אישה יחסית מבוגרת הציעה לי עזרה, וסחבה איתי את הסלים עד התחנה. הגענו לתחנת אוטובוס וכל מה שרציתי הוא לשבת על אחד הכיסאות בתחנה וקצת לנוח. ממש התעייפתי. נכון אמנם אני נראית צעירה ויפה, אני צעירה ברוחי, אבל בכל זאת השנים עושות את שלהן.
הגעתי לתחנה וכל הכיסאות היו תפוסים, בכיסא אחד ישבה אישה בהריון, בשני איש מבוגר ובשני הכיסאות האחרים שני ילדים. ברגע הראשון כנראה שלא שמו לב שאני שם, אבל פתאום שניהם קמו ותחילו לריב מי ייתן לי לשבת. לא הספקתי לחשוב יותר מידי וכבר הגיע האוטובוס. האוטובוס היה עמוס עד אפס מקום.
תמיד חשבתי שכולם נותנים כבוד גם מבוגרים וגם צעירים, והיום התברר לי שטעיתי – יש מבוגרים שנותנים כבוד ויש שלא וכך גם צעירים, לכן החלטתי לרדת מהאוטובוס העמוס ולקחת מונית, בתקווה שהנהג יעזור לי לקחת את הסלים מהמכונית לבית.