שאלו את החברים: מהי מבחינתכם ארץ ישראל? פזרו על הרצפה כרטיסיות כדי לכוון את המחשבה (חתיכת אדמה, בית, מקום לגור בו, ארץ אבות, הבסיס שלי, מקור הקודש). הקריאו את שני הקטעים שלהלן, הסותרים זה את זה. הראשון עוסק בגישת חב"ד ליישוב הארץ – ומוסבר בו בכאב כמה ההתיישבות בארץ לפני הגאולה משמים הורסת ומחריבה ושבהתיישבותנו אנו פוגעים בתורה ובמהלך הגאולה. הקטע השני הוא קטע של הרב חרל"פ על משימת הדור, תחילת הגאולה ויישוב הארץ. בקטע זה הרב מדגיש את חשיבותה הגדולה של ההתיישבות בארץ ישראל ומסביר שזוהי תחילתה של גאולה, הוא מוסיף ואומר שארץ ישראל היום היא המקור לכל הקדושה בעולם. ראיתי בו פרק המדבר על דבר המאורעות דשנים האחרונות, והעיקר בנוגע לארץ ישראל וקוראים לזה אתחלתא דגאולה, מצאתי כאן הזדמנות לעורר את המחבר לחדול מלומר את זה, כיוון שלדעתי על ידי זה דוחים את הקץ חס וחלילה נוסף על זה שהדברים על דבר אתחלתא דגאולה בזמן זה מביאים להקלה בקיום התורה. זכינו ברוך ה' ואנחנו חיים בארץ ישראל, ארץ אהובה ונכספת.   עלינו להודות על זכות זו, שלא הייתה מנת חלקם של אבותינו בדורות הקודמים וגם כיום יש יהודים שלא זוכים בה. אלפיים שנה של נדודים בגלות, בהן כספנו, התפללנו וחלמנו לעת בה נזכה לשבת בנחלת אבותינו. והנה, אנחנו פה – שבו הבנים לגבולם והם מיישבים את ארץ נחלתם. אנו יכולים לעלות, להתהלך להתיישב ולדור מגורי קבע בארצנו הטובה. אחת השאלות הבוערות ביותר במציאות הישראלית המתעוררת כיום בכל אחת מהשכבות החברתיות, עוסקת בנושא קיומה של ארץ ישראל. ארץ ישראל הוא הנושא המעסיק ביותר בעת ההיא את העולם כולו בכלל, ואת כל תושב במדינת ישראל בפרט. נציין דברי הרב חרל"פ, שנתן לכך הסבר פשוט ומדויק להפליא: "בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת, שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא…   ובדור הגאולה הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל, ומבלעדי ההיאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא שכל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת" (הרב חרל"פ, מעיני הישועה, עמ' קצו).

• מה אתם חושבים על הקטעים ?
• מה מוביל את מחשבת כל אחד מהצדדים?
• מדוע אנו רואים את יישוב הארץ כתחילת הגאולה?
• האם אנו מבינים את חשיבותה של ארץ ישראל בתהליך הגאולה?
• האם הארץ היא מקום יישוב פיזי לאומי בלבד או שיש בה גם קשר פנימי תהליכי עמוק לתקומת הנפש ורוח העם?

נסו להעמיק בחשיבות הקשר בין ארץ ישראל לעם ישראל בעזרת משל הכרם מספר הכוזרי:

 

אמר החבר: כך גם הרכם [= ההר שלכם] זה שאתם אומרים כי הכרם מצליח בו לולא היו נוטעים בו את הגפנים ועושים את כל מלאכת עבודת הכרם הדרושה לגידולם לא היה עושה ענבים והנה המעלה המיוחדת באה ראשונה לעם אשר הוא הסגולה והגרעין (כמו שהזכרתי למעלה) ואחרי זה יש גם לארץ חלק במעלה הזאת וכן למעשים ולמצוות התלויים בארץ שהם מעין עבודת הכרם לכרם, אולם שלא ככרם העושה ענבים גם במקום אחר אין עם הסגולה יכול להדבק בעניין האלוהי כי אם בארץ הזאת".

  

ריה"ל (רבי יהודה הלוי, מחבר ספר הכוזרי) אומר שכל גידול חקלאי זקוק לאדמה המתאימה לו. ביכולתו של הגידול לצמוח כראוי אך ורק כאשר האדמה שהוא צומח בה תואמת את צרכיו ואת תכונותיו הפנימיות. משל זה נוגע לקשר של עם ישראל עם ארץ ישראל. עם ישראל מתקיים באמת אך ורק מתוך התיישבותו בארץ ישראל ומתוך פיתוחה. יש יחס הדדי בין האדמה לגידול – וכך עם ישראל מפתח את ארץ ישראל והיא מפתחת אותו.

  שאלו את החברים: מה לדעתכם צריך להיות היחס כלפי הממשלה? "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם" (ויקרא יד, לד). מדוע צרעת הבית חלה רק בארץ אחוזתכם – בארץ ישראל? האם בלבנים, בעצים או בבטון של ארץ ישראל יש משהו שונה משאר הארצות? בסוגיות הגמרא מתחדד לנו הקשר של צרעת הבית לארץ ישראל. הגמרא בבבא קמא אומרת שירושלים אינה מטמאת בנגעים כיוון ששייכת לכלל. הגמרא במגילה מוסיפה על כך ואומרת שכל מקום ששייך לכלל או מקום מקודש אינו נטמא בנגעים, אלא רק מקום ששייך לפרט שייך בו נגע הצרעת. אם כן, מה ענין כלל ישראל לפרט הנגוע בצרעת?   פרשיית צרעת הבית פותחת באותן מלים שפותחת פרשיית הביכורים 'כי תבוא', פרשייה שכל כולה הודאה ותודה לריבונו של עולם. כל אדם מישראל מודה, כל שנה מחדש, על ידי הקראת הסיפור ההיסטורי של העם משעבוד מצרים לגאולה, למנוחה ולנחלה. נמצאים אנו בין ימים מיוחדים – פרשת השבוע שלנו נקראת בין יום השואה ליום הזיכרון, שלאחריהם מגיעה הבשורה על תחילתה של הגאולה – יום העצמאות. ימים אלו דורשים מאתנו חשבון נפש לאומי לאלו שמסרו את נפשם. נוטים אנו לא מעט פעמים לשפוט את מדינתנו בחומרה על ידי עין רעה, צרות עין ועד כדי לשון הרע על המדינה, מוסדותיה וראשיה. מרגישים אנו 'חופשי', כיוון שאין כאן בשר ודם שנפגע.   מרוב מרמור וקיטורים על המדינה שוכחים אנו את הבשורה שהגיעה בהקמתה. צריכים אנו לזכור שאדם שלא יודע להכיר תודה, לפחות פעם בשנה, ולהעריך את מקומה של המדינה יכולה הצרעת להתבשל, להתגורר בלבו, בגופו ובביתו, עד כדי כך שהיא תכלה כל חלקה טובה, ויכולה להביא להריסת הבניין (מתוך אתר 'נאמני תורה ועבודה').   מה אפשר להבין מהקטע על היחס כלפי המדינה? האם יש גם צדדים חיוביים בממשל, בהנהגה? האם שבירת הכול תוביל לתוצאה חיובית יותר?   עניין הצרעת הוא עניין פרטי, וכאשר עם ישראל נמצא בארץ ישראל ביחד, ככלל, הצרעת אינו מטמאת אותו. פרשת הצרעת ופרשת הביכורים מתחילות באותן המילים, "כי תבואו" – ללמד אותנו את החשיבות של ההודאה והכרת הטוב גם כשעוד לא הכול מושלם. גם כאשר יש נגעים וקשיים בהתיישבות ובנחלה אנחנו צריכים לראות את השפע והטוב הגדולים שהורעפו עלינו עד היום. הצרעת מגיעה כאשר אדם אינו מצליח לראות את הטוב ומתמקד רק ברע, וגם כלפי המדינה יש צורך לעתים להתנתק מהרע ולהצליח להתמקד במה שטוב. 

לחידוד נוסף הקריאו גם את השו"ת של הרב אבינר:

שאלה: כתבת שצריך לנהוג כבוד בממשלת ישראל, אפילו שעושה הרבה רעות, כפי שאליהו נהג כבוד באחאב. היחס הכללי של אליהו לאחאב הוא יחס של ניתוק, והוא מזכיר את יחסם של יהודים חרדים רבים, בזמננו, למדינה. יש להם טיפה של כבוד למדינה מצד דרך ארץ, אך היחס הכללי הוא של ריחוק וניתוק השקפתי, נפשי ומעשי.
 

יש לציין שאין שאלתי דווקא על ממשלת המערך, כי יש דברים רבים נגד התורה גם בעצם הבניין היסודי של המדינה בצורתה הנוכחית, כגון העובדה שערך הדמוקרטיה עומד מעל לחוקי התורה, והמדינה היא "ישראלית חילונית" ואינה מחויבת לחוקי התורה.

תשובה: אליהו הנביא לא נהג כלפי אחאב רק דרך ארץ בעלמא, אלא רץ בפני מרכבתו מיזרעאל עד הכרמל, וחז"ל למדו מכך שלעולם צריכה להיות אימת מלכות. אלו הם דברים של טעם, כי עם כל חסרונותיו של השלטון הישראלי, הוא עומד נגד אויבי עמנו שרוצים לבלוע אותנו. הוא המרכז את כוח האומה, ולכן אין לזרוק בו אבן, אלא אדרבה לחזק אותו. נכון שיש בו יובש, כיון שחסר בו העיקר, שהוא הקשר לריבונו של עולם. אך, אל לנו לקצץ את הענפים המתייבשים האלה, אלא, אדרבה, להשקותם בטל חיים של תורה. כך ראינו שאליהו הנביא היה מושך את אחאב כלפי מעלה, ואיזבל הייתה מושכת כלפי מטה, ולו אליהו הנביא היה דוחה את הנופל אחר האבן, היה נופל לגמרי בכיוונה של איזבל. לכן זו עבודתנו, להזריק נשמה בתוך הגוף הלאומי.

.