האות הפרטית בתורה

פני יהושע: "מספר כל ישראל היו שישים ריבוא כמו אותיות התורה וכל אחד מישראל יש לנשמה שלו מצווה אחת ואחיזה באות אחת ודבר זה כמעט שהוא דבר מוסכם שישים ריבוא אותיות התורה הם כנגד שישים ריבוא נשמות בישראל, כל נשמה מישראל מקושרת לאות בתורה ומאותה אות היא יונקת את כוחה, מאותה אות היא יונקת את חיותה" .

מה משמעות הדברים? ראשית נבאר מהן שישים ריבוא האותיות. כאשר רעיון מסוים יוצא מהכוח אל הפועל, כאשר רצון כלשהו יורד לעולם המעשה, הוא מתגלה בצורה מוקטנת, מצטמצם, הביטוי המעשי לעולם לא יהיה בדיוק כמו הרעיון, ההוצאה מהכוח אל הפועל תמיד פוגמת בגודל הרעיון ובעצמתו. אמנם הביטוי המעשי יופיע בעולם בצמצום, אך מנגד כבר אינו רעיון תאורטי בלבד, בכוח, אלא מופיע בעולם בגלוי, כדברי הרב קוק: "הפסק מוכרח להיות בין תכן האידיאל המופשט של מגמת הכל ובין המתגלה ממנו בהויה בפועל… כשהאידיאלים הנשגבים, העומדים במצב התהו, בשורש הנשמה ומקור שאיפותיה, מתגבלים בגבול וגדר ידוע, מיד הם מתקדרים ויורדים מחביון עוזם. הם מקבלים יתרון מעשי ותפיסת יד של פעולה על ידי הגדרתם, אבל הטהר העליון שהיה להם לפני התגלמותם בגדרם המיוחד חדל מהם".

רצון השם המתגלה בעולם אינו מתגלה בשלמותו בנקודה אחת אלא בצמצום, ואותיות התורה הן הגילויים השונים – כל אות היא גילוי רצון השם מזווית אחרת; כל אות מגלה בחינה שונה של הרצון האלוקי. סך כל האותיות, שישים ריבוא אותיות התורה, מתאחדות ויוצרות גילוי שלם של רצון השם.

גם ישראל, כמו התורה, מגלים את רצון השם. עם ישראל נברא, נוצר ומתקיים כדי לבטא את רצון השם בעולם, "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" – זהו תפקידו של עם ישראל וזוהי זכות קיומו, הרצון האלוקי מחיה את עם ישראל. הרצון האלוקי מתגלה בשישים ריבוא אותיות, דהיינו שישים ריבוא בחינות שונות, צורות הסתכלות שונות.

שורש נשמות ישראל גם הוא שישים ריבוא. כל נשמה מישראל מבטאת בחינה אחת שונה מרצון השם, והרי היא כאות מאותיות התורה. כלל ישראל מגלים את כלל אותיות התורה, את רצון השם בשלמות. תפקיד כל אחד ואחד מישראל הוא לגלות את רצון השם בעולם, לגלות את אותה אות שממנה יונקת נשמתו. שבעים פנים לתורה, דהיינו הדרך שבה התורה מתקשרת לכל אחד אינה אחידה, הדרכים והגוונים שהתורה פונה בהם אל כל אחד מישראל הם מרובים. יש שישים ריבוא אותיות לתורה, דהיינו שישים ריבוא זוויות שונות שאפשר להתחבר בהן לתורה, שישים ריבוא צורות שהתורה מדברת בהן אל ישראל. כל אדם הוא בעל נשמה ייחודית, ועל כן צורת ההסתכלות שלו על העולם גם היא ייחודית, ואף צורת ההתחברות שלו לתורה היא ייחודית; כל אדם לומד את התורה מתוך נקודת מבט שונה, מתוך משקפיים שונים, מבין הבנות שונות במקצת מקודמיו ומבין רבדים אחרים בניואנסים דקים. אם כן, החיבור הנוצר בין האדם הלומד ובין התורה הוא חיבור ייחודי שלא היה כמותו עדיין בעולם ולא יהיה כמותו. התורה מתגלה בגוון חדש, זהו חידוש שהאדם הלומד חידש, זוהי האות שלו בתורה, צורת החיבור המיוחדת לו עם התורה. כבר בעצם לימודו, כאשר נשמתו מתחברת לתורה בדרך הייחודית שלה, הוא חידש בתורה, חידש גוון בתורה שלא היה קיים ולא היה מופיע בעולם אם לא היה לומד. יש שישים ריבוא אותיות כנגד שישים ריבוא נפשות בישראל, וכל נפש שמתחברת עם התורה מגלה פן חדש בתורה, הבנה חדשה. כל אדם שלומד תורה בעצם לימודו הוא מחדש בתורה, הוא מגלה את 'האות שלו בתורה', מחדש הבנה, רובד, פן חדש בתורה, כדברי הרב קוק: "והנה כל הלומד תורה הוא מוציא מהכח אל הפועל את מציאות חכמתה מצד נפשו, ובודאי אינו דומה האור המתחדש מצד חיבור התורה לנפש זו לאור הנולד מהתחברותה לנפש אחרת, ואם כן, הוא מגדיל התורה מצד חיבור התורה ממש בלימודו… ומכל שכן לחדש בתורה, שהוא ודאי הגדלת התורה ממש באור כפול".